בתקופת בית המקדש השני הייתה ירושלים המר כּ ז הדתי והמדיני של העם היהודי . החגים נחגגו בעלייה המונית לרגל לבית המקדש , הקרבת הקורבנות כּ י פּ רה על החטאים וטיהרה מט וּ מאה , הכהן הגדול הנהיג את העם , וחכמי הסנהדרין – בית הדין הגדול , שפטו את העם , קידש וּ חודשים וקבעו את לוח השנה . באותם ימים שלטו הרומאים בארץ ישראל . הם רדפו את היהודים והטילו עליהם מסים כבדים . כאשר החמירו גזר וֹ ת הרומאים ויהודים רבים נרצחו , מרדו היהודים ברומאים . בּ קרב היהודים קמו באותה תקופה שתי קבוצות מרכזיות : אלו שתמכו במרד , ואלו שהתנגדו לו . המתנגדים למרד כּ לל וּ יהודים שתמכו ברומאים ( יהודים מת בּוֹ ללים או כאלו שתמכו ברומאים מתוך בּ צע כסף ) , ויהודים שרצו להמשיך לשמור על אורח החיים היהודי תחת שלטון הרומאים , וחשבו כי למרד ברומאים החזקים אין סיכוי להצליח . בתגובה למרד , שלחו הרומאים את המפקד המנ וּ סה אס פּ סינ וּ ס , בּ ראש כוח חיילים גדול . אס פּ סינ וּ ס עבר בארץ ודי כּ א את המרד באזורים השונים עד שהגיע לירושלים והטיל עליה מצ וֹ ר . בתוך חומות ירושלים נאבקו מתנגדי המרד במורדים שתמכו בו . כדי למנוע ממתנג...
אל הספר