סמבטיון

סמבטיון נהר אגדי , המשליך אבנים כל השבוע ושובת בשבת , ומכאן שמו - ס ( מ ) בטיון . הספורים על הנהר רוחו מימי קדם ועד למאה ה - 19 . התלמוד מספר , כי אל מעבר לסמבטיון הגלו כמה מבין עשרת השבטים . הגולים לא חזרו למולדתם משום שלא יכלו לעבר את הנהר בששת ימי החל , היות שהוא זורק אבנים , ובשבת , כאשר הוא נח , הדבר אסור על פי ההלכה . אמתות קיומו של הסמבטיון נחשבה כמוכחת : כשרצה רבי עקיבא להוכיח כי השבת היא יום המנוחה , אמר : " סמבטיון יוכיח ! " . כשהופיע אלדד הדני במאה ה - 9 באירופה , היו בפיו ידיעות על " בני משה " ועל הסמבטיון , הנמצא בהודו או בחבש , וספוריו התקבלו ואף חזרו בפיהם של מחפשי עשרת השבטים במשך דורות רבים עד העת החדשה . במאה ה - 19 יצאו שליחים מירושלים לחפש את עשרת השבטים האובדים ואת הסמבטיון . הם חפשו אותם בהודו , בארם - נהרים , באפריקה המזרחית , על שפת הים הכספי , בספרד ובמקומות אחרים . משערים , כי מקורה של האגדה בידיעות שנפוצו מפעם לפעם על שבטים יהודיים היושבים בארצית רחוקות וחיים על נשקם . תרמו לפריחתה של האגדה גם הגעגועים על עשרת השבטים שאבדו ועל יהודים זקופי קומה הנהנים מחיי חפ...  אל הספר