סנהדרין המוסד בעל הסמכות הדתית , השפוטית והמדינית העליונה , שפעל בארץ - ישראל בתקופת השלטון הרומי . מקור המלה סנהדרין ביונית : סינדריון - מועצת זקנים . הידיעות המצויות בידינו על דרכי פעלתה של הסנהדרין הן מעטות . יוסף בן מתתיהו מתאר את הסנהדרין , בעקר כמועצה פוליטית ושפוטית , שבראשה עמד המושל המלך או הכוהן הגדול . לפי המקורות התנאיים היתה הסנהדרין הגדולה גוף בעל אפי דתי מבהק , שתפקידו היה לחוקק חקים . התלמוד מצין שתי סנהדריות . בסנהדרין הגדולה היו 71 ( או 70 ) חברים , והיא היתה מתכנסת ב " לשכת הגזית " בבית - המקדש . בסנהדרין האחרת , הקטנה , היו 23 חברים . לפי ההלכה צריכים למנות סנהדרין כזאת בכל עיר שמספר תושביה 120 ויותר ויש בה חכמים הראויים להיות חברים בה . בראש הסנהדרין עמדו שני חכמים . האחד כהן כ " נשיא " וחברו כאב בית - דין , ושניהם יחד נקראו " זוג " . הסנהדרין מנתה את השופטים , הכריזה על החדש החדש וקבעה את העבור ( השנים המעברות , שיש בהן שני חדשי אדר ) . מסמכותה היה לדון אפלו אישים רמי - מעלה ככוהן הגדול והמלך . הסנהדרין בתקופת הבית השני במשך תקופה ממשכת נלחמו הפרושים והצדוקים - שת...
אל הספר