איזבל אשת אחאב מלך ישראל . בתו של אתבעל , כהן עשתרת ומלך צור הנזכר בתנ"ך כמלך צידון . עמרי מלך ישראל השיא את איזבל לבנו אחאב כדי לחזק את הקשרים בין צור וצידון לבין ממלכתו . איזבל הביאה עמה לממלכת ישראל רבים מן המנהגים הפניקים , וביחוד את פלחן הבעל . מכיון שהיתה מרגלת בציות עור של הנתינים לשליטיהם , לא יכלה לשאת את סרובו של נבות למכר את כרמו לאחאב ( מלכים א , כא ) כמשאלתה . כדי להתגבר על עקשנותו העמידה עדי שקר שטענו כי נבות קלל אלוהים ומלך . נבות נדון למיתה ונכסיו עברו לרשות המלך . מעשה זה , בנוסף להנהגת פלחן הבעל , עוררו עליה את חמתם של הנביאים ואליהו בראשם . איזבל המשיכה לרדף ביתר שאת את הנאמנים לאלוהי ישראל ואליהו נאלץ להסתתר מפניה . בנה הבכור , אחזיה , מת לאחר שמלך תקופה קצרה בלבד , ובנה השני , יהורם , נהרג ביזרעאל במרד של יהוא . כשנוכחה איזבל כי גודלה נחרץ יצאה לקראתו באמץ רב . היא לבשה בגדים מפארים , נצבה ליד חלונה וקבלה את פני יהוא בדברי לעג . יהוא צוה למשרתיה להפילה מן החלון , והיא נהרגה . יהוא צוה לקבר אותה , כי בת מלך היא . לאחר זמן - מה מצאו רק את הגלגלת . כפות הידים והרגלים ...
אל הספר