שושנת יריחו צמח חד - שנתי קטן וצמוד לקרקע , הנפוץ באזורים המדבריים של ארצנו : בנגב , בערבה , בדרום בקעת הירדן ובבקעת ים המלת . בחרף , עם רדת הגשמים , נובטים זרעי שושנת יריחו ומפתחים צמחים קטנים וירקים הפורחים בסוף החרף . שושנת יריחו נמנית עם משפחת המצליבים ופרחיה טיפוסיים למשפחה זו . בארצות הסמוכות לישראל מצויה שושנת יריחו במדבר הסורי , בערב ובצפון אפריקה . שמו של הצמח נתן לו על ידי הצלבנים שחיו בארץ . יכלתה של שושנת יריחו להתעורר לחיים עם בוא הגשמים ולשוב ולהסגר ולחפן בתוכה את הזרעים בעונת היבש הרשימה את הקדמונים , והם הפכו אותה לסמל דתי . סל מלא בפרות ובזרעים מחכה לגשם הפרח של שושנת יריחו מרכב מארבעה עלי גביע ירקים , ארבעה עלי כותרת לבנים , ששה אבקנים ועמוד עלי אחד . את הפרחים מאביקים חרקים , הנמשכים אליהם בשל צבעם ובשל הצוף שהם מכילים . לאחר ההאבקה וההפריה מבשילים הפרות , שהם תרמילונים קטנים וכדוריים שאינם נפתחים עם הבשלתם והתיבשותם . עם הבשלת הפרות מתעצים ענפי הצמח ומתקשים . בשלב זה הם מתכופפים כלפי המרכז ויוצרים מעין סל , שקטרו 3 - 25 סנטימטרים , ובו מצויים הפרות , שגם הם קשים ומע...
אל הספר