טוביה , ספר אחד מן " הספרים החיצונים", שנכתבו בימי הבית השני ולא נכללו בתנ"ך . שם הספר נקבע על פי שם גבורו הראשי . הספר נכתב במקורו בעברית או בארמית , כנראה בתקופת החשמונאים , והשתמר בשפות שונות גם לאחר שהמקור אבד . הספור על טוביה מספר בכשרון רב . הוא רצוף בתאורים יפים של חיי המשפחה , המנהגים החברתיים וחויות הפרט באותם ימים . הספר נחשב למקדש בעיני הנצרות בשל תכנו המוסרי . טוביה היה איש ירא אלוהים משבט נפתלי . יום אחד הוא נלקח בשבי והובא לעיר נינוה , הדבר היה בימי מלכותו של שלמנאסר מלך אשור . בנינוה ישב עם אשתו חנה ובנו , שגם שמו היה טוביה , והתפרסם במעשי צדקה שעשה . הוא הצליח כל - כך בעסקיו , עד שהיה בידו להפקיד עשרה ככרות כסף בידי רעואל ידידו בארץ מדי . לאחר שעלה סנחריב על כסא המלכות האשם טוביה שהביא לקבורה אנשים שהוצאו להורג בפקדת המלך . הוא נאלץ לברח מנינוה ורכושו החרם . לימים הרשה טוביה לשוב לנינוה . אולם לאחר שאבד בתאנה את אור עיניו הפך לעני מרוד עד שהתפלל לאלוהים כי יקח את נפשו ממנו . ביום שטוביה התפלל את תפלתו , התפללה תפלה דומה גם שרה , בתו היחידה של רעואל ידידו . היא מאסה בחיי...
אל הספר