שיבוט: כשיש רק הורה אחד ספר זה עוסק בתורשה של יצורים המתרבים בדרך של רבייה זוויגית, כלומר: רבייה שמחייבת שני בני-זוג - זכר ונקבה. כל אחד מההורים מוריש לצאצאים מחצית מן החומר התורשתי שלו, ולכן הצאצאים דומים לשני בני-הזוג. רוב היצורים מתרבים בדרך זו, אך יש אחרים, חיידקים למשל, שמתרבים ברבייה אל-זוויגית, שבה אין צורך בשני בני-זוג: חיידק אחד מתחלק לשניים, ושני הצאצאים שנוצרים מכילים בדיוק אותו מטען תורשתי כמו ההורה. משום כך הם זהים לו לחלוטין, וגם זהים זה לזה. תהליכי שיבוט* מתרחשים בטבע בכל יום. צמחים רבים, למשל, יכולים להתרבות גם ברבייה זוויגית (באמצעות פרחים שמהם מתפתחים פירות וזרעים) וגם באמצעות שלוחות (תות שדה), בצל (נרקיס) או פקעת (תפוח אדמה). (ראו בעמ' 184.) האדם הכיר תכונה זאת כבר לפני דורות רבים, ולמד לשבט צמחים בהתאם לרצונו: חותכים ענפים מצמח בוגר ומכינים מהם ייחורים (ייחור הוא קטע מצמח בוגר). כל ייחור כזה מתפתח לצמח שלם, זהה מבחינה גנטית לצמח המקור. אך מה בדבר בעלי חיים? ובני אדם? תארו לכם, שגם בני אדם היו יכולים להתרבות באופן זה: הורה אחד היה יוצר "שבט" שלם של צאצאים זהים לו בדי...
אל הספר