הכניסה לבית המרחץ, החמאם, הייתה הדרגתית ועברה דרך כמה חדרים. החדר הראשון היה חדר צונן ובו ספסלי אבן ועליהם מזרנים ושטיחים. בחדר זה ישב בעל החמאם וקיבל את לקוחותיו, ובו הסירו האורחים את מלבושיהם העליונים. מכאן הובלו האורחים לחדר שני שהיה מחומם מעט. כאן ניתנו להם בגדים תחתונים עשויים מגבת לכיסוי גופם. לאחר שהסתגלו לחום וללחות שבחדר השני, המשיכו האורחים אל האולם המרכזי שהכיל גומחות רבות. בגומחות היו ברכות רחצה קטנות וצינורות חרס שבהם זרמו מים חמים וקרים. תהליך הרחצה החל בשהייה ממושכת באולם המרכזי על מנת להגיע להזעה מוגברת. לשם הגברת ההזעה נעזרו הלקוחות גם בשתיית מים חמים. לאחר מכן היה הלקוח נכנס אל אחת הגומחות כדי לקרצף ולמרק את גופו - או בכוחות עצמו או בעזרת איש מצוות החמאם. אנשי הצוות העניקו שירות בקרצוף ושפשוף הגוף, בהסרת שער, בגילוח ובעיסוי. בסיום הטיפול היה הלקוח נכנס לברכה הגדולה שבמרכז, ולבסוף עובר אל תאי רגיעה קטנים. באולם המרכזי לא היו חלונות, וזאת כדי לשמור על ההבל והאדים. מקור החום של האולם נבע מחדר סמוך שהיה מוסק ורתחו בו קדרות מים גדולות. האדים עברו אל האולם אמצעים שונים לאספ...
אל הספר