התפשטות התלמוד הבבלי, על לשונו וסגנונו הקשים, ברחבי העולם היהודי גרמה לעלייה מתמדת בזרם השאלות שהופנו אל גאוני בבל. במאות 8-10 הופנו אלפי שאלות אל ישיבות סורא ופומבדיתא. שאלות רבות הוצגו בירחי כלה. ירחי כלה נחשבו לגולת הכותרת של פעילות הישיבות: פעמיים בשנה, בחודשים אדר ואלול, הצטרפו אל תלמידי הישיבה לומדים ממקומות שונים; אנשים שהיו טרודים יום-יום בפרנסת משפחותיהם, התפנו מעיסוקיהם ובאו ללמוד בישיבות. הם למדו יחד מסכת שנקבעה מראש, הקשיבו לדיוני החכמים והציגו שאלות שהועלו בקהילותיהם. 70 חברי הסנהדרין הגדולה היו דנים בשאלות, ובסוף הדיונים היה גאון הישיבה מכריע וקובע את התשובות. תשובות רבות חוברו גם בשאר חודשי השנה, לפי הצורך והדחיפות. התשובות היו נקראות לפני קהל גדול בבתי הכנסת של הקהילות השואלות. בתקופה זו ישבו בבגדאד גאונים מפורסמים שכתביהם ותשובותיהם הגיעו לידינו. החשובים שבהם היו רב סעדיה גאון (רס"ג) - ראש ישיבת סורא בשנים 928-942, רב שרירא גאון - ראש ישיבת פומבדיתא בשנים 968-1006, ובנו, רב האי גאון - ראש ישיבת פומבדיתא בשנים 1004-1038 (התמנה עוד בחיי אביו). נבחרו בדרך כלל ראשי הישיבות...
אל הספר