לשון חז"ל ידועה לנו בעיקר מן המשנה. בלשון חז"ל חלק ממאפייני לשון המקרא נעלמו. למשל, בלשון חז"ל אין עוד צורות פועל עם ו ההיפוך; אין עוד צורות מוארכות ומקוצרות של הפועל; אין מקור מוחלט )שמוע, זכור(; אין שימוש ב-ה המגמה )בלשון חז"ל אומרים: לעזה, לאחור, ולא: עזתה, אחורה(. לפניכם מאפיינים נוספים של לשון חז"ל בתחומי הלשון השונים. • של להבעת שייכות המילית של: אחד השינויים הבולטים בלשון חז"ל הוא השימוש הרב במילית של. בלשון המקרא היא כמעט לא הייתה קיימת, אלא היו צורות סמיכות, כינויים חבורים וכן צירופים של המילית אשר. בלשון חז"ל פחת השימוש בכינויים חבורים ובצורות סמיכות, המילית אשר נעלמה, ובמקומם יש סמיכות ושייכות המסומנות באמצעות המילית של ונטיותיה )חתיכות של בשר; מחרוזת של דגים; נר של חנוכה; זה אומר: כולה שלי; אלו מציאות שלו.( בלשון חז"ל חל שינוי בכינויים לגוף שני: רצונך = רצונך, הכינוי לנוכח הוא □□□□□ך. • צורות פועל מיוחדות שם הפועל + ל:... בלשון חז"ל בתחילת שם הפועל יש תמיד ל. צורות אלה נתפסו כמילה אחת, גם כשיש לפניהן מילת יחס אחרת )"לא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך"; "אסור מלשאת ומלתת מהן"; "מלה...
אל הספר