סיכום מן המחצית השנייה של המאה השמונה עשרה התפשטה בהדרגה בקרב היהודים במזרח אירופה החסידות . ר' ישראל הבעל שם טוב , הבעש"ט , נחשב למייסדה . סביבו התקבץ חוג תלמידים והם הפיצו את רעיונותיו . לאחר מותו עברה המנהיגות לתלמידו , רבי דב בר , המכונה " המגיד ממזריץ' . " בימיו התרחבה החסידות לתנועה : היקפה הגאוגרפי התרחב ומספר חבריה גדל . בראש העדה החסידית עומד הצדיק או הרבי , ומקום מושבו נקרא " חצר . " לצדיק מיוחסת יכולת רוחנית יוצאת דופן המאפשרת לו לדבוק באל ולתווך בין חסידיו לבין אלוהים . השפעת הצדיק על חסידיו עצומה : הם מנהלים את חייהם לפי הדרכתו ומתייעצים בו בכל נושא . במרכז הפולחן הדתי עומדת התפילה בכוונה , והיא הדרך להתקרב לאלוהים ולדבוק בו . התפילה החסידית נאמרת בשמחה ובהתלהבות רבה , ובאה לידי ביטוי בהרמת קול , בשירה ובתנועות . החסידים התפללו בנוסח תפילה מיוחד וקיימו שחיטה נפרדת . לחסידות קמו מתנגדים , ומרכזם היה בווילנה שבליטא , ולכן הם מכונים " מתנגדים" או " ליטאים . " מנהיגם היה הגאון ר' אליהו , הגר"א . קהילת וילנה החרימה את החסידים שבעיר , ספרי החסידים נשרפו , וכתבי חרם הופצו גם בקהי...
אל הספר