יאיר גרבוז ( מעובד ) חג החנוכה כבר מזמן מאחורינו , ולמרות שטעם הלביבות עוד בפינו , וסימני הריבה עוד על מכנסינו - ריח המצ 1 ת כבר עולה באפנו . אבל אני מרגיש , שאני לא אצא חובת החג , אם לא אספר לכם על ערב הלביבות אצל אימא שלי . "ביום רביעי אתם אצלנו ללביבות " , קבעה אימא שלי . "בסדר , אבל רק לביבות ולא יותר " , ענינו אשתי ואני . " רק לביבות " ! הסכימה אימא שלי בקלות מפתיעה . ביום רביעי , בשעה שקבענו , רחוצים ולבושים יפה , הופענו כולנו בבית הורי : אשתי , ילד" ואני , עבדכם , עם המעספות בכיס של הז י אקט . "למה באתם כל כך מאוחר ? בואו לשולחן " ! אמרה אימי , ברגע שעמדנו בפתח הבית , כאילו היינו מאחרים משהו , או כאילו אנחנו מבזבזים זמן יקר לבסלה . עוד לפני שהספקנו לומר כמה מילים של נימוס עם שאר האורחים , כבר הוגש לשולחננו מרק עוף רותח . "אימא , אמרת רק לביבות " !? אמרתי . "באמת לא הכנתי שום דבר מיוחד הפעם , אבל הקסנים כל כך אוהבים את המרק שלי , אז איך אפשר לבוא לסבתא בלי לאכול מרק ? הם יחשבו שאני לא אוהבת אותם " . אין סעם , תסכימו איתי , להפוך ערב משפחתי חגיגי לוויכוח חסר סעם רק בגלל מרק עוף פש...
אל הספר