כשקמה המדינה חדלה חיפה לשמש צומת בינלאומי במזרח התיכון . הזרמת הנפט ממקורות ערביים נבלמה . אוניות מסחר ונוסעים חדלו להפליג מחיפה לאלכסנדריה ולביירות , הקשרים המסחריים בין נמל חיפה לבין נמלים רבים באגן הים התיכון נותקו וחברות בינלאומיות שמרכזן היה בחיפה נעלו את שעריהן . היו אומנם חברות יהודיות שקמו בחיפה או פעלו קודם במרכז הארץ ועברו לחיפה , אך אלה נטשו לאחר תקופה קצרה . כך , בתוך כמה שנים איבדה חיפה מחשיבותה הכלכלית במישור הבינלאומי והלאומי שהיה לה טרם הקמת המדינה . על כך כותב מהולל : ( 1995 ) “ נתברר כי חיפה תישאר ‘ עיר , 'העתיד אך מההווה שלה ירדו תחומי פעילות מהדרגה . "הראשונה בנוסף לאובדן העורף הטבעי תרמו לנסיגת חיפה תהליכי קיטוב ( תהליכים המגדילים פערים ) ששאבו כל שניתן מהפריפריה למרכז , והגדילו את הפערים ביניהם . הקיטוב הואץ עם הפעלת גישת ה'פיזור , 'המבוקר גישה תכנונית שהופעלה ברוח מדיניות פיזור * האוכלוסייה שאומצה , 1949-ב וגובתה ב'תכנית פיזית לישראל' ( שניסח האדריכל אריה שרון בשנת . ( 1952 מאמצי הפיתוח של ישראל בראשית דרכה , שהופנו לאזורי הפריפריה והספר שבגליל ובנגב , ביטאו בעקי...
אל הספר