הקשרים עם תלמידי חכמים מקהילות אחרות וקשרים מסחריים חיזקו את הזיקה בין יהודים מארצות שונות ואת התודעה של היהודים שהם עם אחד . למרות ההבדלים במנהגים ובשפה המשותף ביניהם היה רב : שמירת המצוות יצרה אורח חיים משותף ; ספרי הקודש היו הבסיס ליצירה התורנית ; הלשון העברית , לשון התפילה והמקורות , הייתה הלשון המשותפת לכל היהודים ; והזיקה לארץ ישראל והתקווה המשותפת לקץ הגלות איחדו את כל היהודים והבדילו אותם מהחברה שחיו בתוכה . יהודים , סוחרים ופליטים שהגיעו לאחת הקהילות התקבלו בה כאחים , ואם היו בהם תלמידי חכמים הם נטלו חלק בהנהגת הקהילה . עם זאת , בעת הקמתן של הקהילות באשכנז רווחה המגמה שחיזקה את הקשרים בתוך הקהילה המקומית , והיא גברה על הערבות ההדדית בין הקהילות . לדוגמה , רבי יוסף טוב עלם , שחי בצרפת במאה האחת עשרה , פסק שקהילה אינה חייבת להשתתף בפדיון שבויים של קהילה אחרת . במאות השתים עשרה והשלוש עשרה התחזקה המגמה הכלל-יהודית . גידול הקהילות באשכנז והתבססותן מצד אחד וריבוי הרדיפות בתקופת מסעות הצלב והתגברות הלחץ הדתי והכלכלי מצד אחר הביאו להתבססות תפיסה שהעדיפה את טובת הכלל על פני דאגה לקהיל...
אל הספר