אחד החידושים ביצירה היהודית בספרד היה הופעתם של שירי חול – שירים שהיו שירה לשם שירה ולא חלק מהתפילה או מטקס דתי . כבר במאות התשיעית והעשירית נכתבו בבבל שירי חול , אבל הם נכתבו למטרה מוגדרת – כגון לשמח חתן וכלה , איגרת שלומים או פולמוס . ההיקף של שירה זו היה מצומצם והיא לא הגיעה לרמה הגבוהה של השירה העברית בספרד . בשירי החול היו שירי שבח שתיארו את המשורר כחכם , ישר ונדיב , בעל ייחוס ונישא מעם ; והיו גם שירי תלונה שבהם קונן המשורר על מר גורלו , על בדידות , מחלה , בגידה או נדודים . כמו כן נכתבו שירי טבע , שבדרך כלל תיארו טבע מלאכותי , גנים ופרחים . במיוחד ראויים לציון שירי יין , שתיארו משתאות שערכו שרים ונדיבים , מוסלמים ויהודים . השירים תיארו את המוזג , את המשתתפים ואת האווירה , ובמיוחד את כוס היין על שלל גווניה . נושאים אלו חדרו לתרבות העברית בהשפעת השירה הערבית ( עמ' , ( 41 אך למרות הדמיון הרב בתכנים , וגם במבנה ובמשקל , הייתה זו שירה עברית , שצמחה על רקע התרבות היהודית הייחודית בספרד . המשוררים כתבו שירים והקדישו אותם לחצרן שתמך בהם , לדוגמה שירי השבח שכתבו מנחם בן סרוק ודונש בן לברט ...
אל הספר