עודד בורלא פעם היה עקרב . אמנם היה עדין קטן , אבל כבר היה רע מאוד . כל הזמן היה מתהלך בין האבנים ו › צועק : “ הזהרו ! אני עוקץ ! ו › גם צובט ! ו › לפעמים נושך " ! כלם ברחו ממנו , כמובן , ו › אף פעם הוא לא עקץ , ו › לא צבט , ו › לא נשך . רק צעק . פעם יצא העקרב הזה - אמא שלו היתה › קוראת לו “ מתק , " אבל האחרים קראו לו בכל מיני שמות נוראים שלא יפה להגיד אותם - אז פעם הוא יצא בבקר בכדי לצעק ולהפחיד ו › הנה פגש בצב . לצב היה מצב רוח רע ו › הוא היה עצוב . הוא עמד ליד פרח חצב , הוציא ראשו , הציץ על סביבותיו ו › כרסם פרורי מצה שמצא ליד הצריף . הצהב . נצב העקרב לפני הצב ו › צוח בקול צרוד : “ זוז מכאן ! אני צריך לעבר פה " ! הצב פהק בצער , עצם עין אחת בעצלתים ו › אמר : “ חצוף " . העקרב כעס מאוד ו › צרח : “ אתה רוצה עקיצה " ? הצב הפסיק רגע לכרסם , פהק שוב ו › אמר : “ כן " . העקרב הקטן הסתכל בשריון העבה של הצב ו › הבין שאי אפשר לעקץ אותו . או לצבט אותו . או לנשך אותו .
אל הספר