יהונתן גפן הייתי הילד הכי קטן בכתה הכי קטן בשעור והכי קטן בהפסקה . בסוף השנה , כשהיו מצלמים , ואני , הנמוך , תמיד עומד בסוף הילדים על ארגז הפוך . הילדים הגבוהים עומדים בשורה , ופתאום - אני - מטר ועשרה , ראשי נוגע בחגורה של המורה . בלילה הייתי בוכה לי בתוך השמיכות : א הים , תעשה ש א יסתירו לי ושאוכל לראות ! אני חושב שמישהו למעלה שמע את הדברים , כי עכשו אני גם בן שבע , וגם מטר ועשרים .
אל הספר