|
|
עמוד:218
תמורות בארגון הקהילתי היהודי במרכז אירופה ובמערבה - האמנציפציה משנה את מעמדה של הקהילה היהודית לתמורות שחלו בזהות היהודית בעקבות תהליך האמנציפציה היה גורם נוסף : היחלשותה של הקהילה היהודית והיחלשותם של מוסדות ההנהגה המסורתית . עד תחילתו של תהליך האמנציפציה התבסס מעמדם המשפטי של היהודים במרכז אירופה ובמערבה על פריווילגיות . בפריווילגיות האלה הכירו השליטים בקהילה היהודית כגוף משפטי והעניקו אוטונומיה למוסדות היהודיים . בתמורה לשוויון האזרחי נאלצו היהודים לוותר על ההכרה בהם כקהילה דתית נפרדת . עקב כך חלו שינויים בארגון הקהילתי ובסמכויות של ההנהגה היהודית המסורתית . עם זאת , חשוב לציין : תהליך ההיחלשות של מוסדות הקהילה וצמצום סמכויותיה החל עוד לפני המהפכה הצרפתית - לא רק בצרפת אלא בכל קהילות היהודים באירופה , וברבות ממדינות הים התיכון . עלייתה של המדינה הריכוזית , ויצירת חוק אחד במדינה , החלישו גם הם את הקהילה . בצרפת קמו לאחר המהפכה ארגונים דתיים , שהיו לעתים חלק מן המנגנון הממשלתי - לדוגמה , הקונסיסטוריה . מוסדות החינוך היהודיים בצרפת זכו לתמיכה ממשלתית , והמדינה נשאה בחלק מהנטל הכספי של מימון הרבנים , שהיה מוטל קודם לכן על הקהילה . השינויים האלה חיזקו את מעמדו של הרב , והוא היה למנהיג העיקרי וכמעט היחיד של הקהילה - הפרנסים נעלמו , והתבטלו כל התפקידים החברתיים והכלכליים של חברי הקהילה . גם מעמדו של בית הכנסת התחזק , מכיוון שהוא היה המוסד הציבורי היחיד שהתקיימו בו חיי הדת . בגרמניה , עד לאיחודן של המדינות בשנת 1871 ( עמ' , ( 100 היה מעמדה של הקהילה היהודית שונה ממדינה למדינה , בהתאם למעמדם של היהודים בה . בפרוסיה , לדוגמה , החוק שהעניק ליהודים בשנת 1847 שוויון זכויות , הסדיר גם את ענייני הקהילות . החוק קבע כי בכל מקום שגרים בו יהודים יש להקים קהילה , וכי כל היהודים המתגוררים במקום חייבים להשתייך אליה , כפי שהיה נהוג גם בתקופות מוקדמות . החוק חל על כל המדינה וקבע גם שבחירתם של חברי הוועד ושל הנציגים , וחלק ניכר מהחלטותיהם , יהיו נתונים לפיקוח השלטונות וטעונים את אישורם . הסעיף החשוב ביותר בחוק החדש קבע כי בכל הקשור לטיפול בנכסי הקהילה - כל קהילה תקבל מעמד של גוף משפטי ; זהו סעיף שמשמעו אוטונומיה בתחומים מסוימים . לקהילה ניתן חופש פעולה כמעט מוחלט בכל ענייני הדת - תפילה ופולחן בבית הכנסת ; ענייני נישואים , גירושים וכדומה . לקהילות הייתה גם הסמכות להטיל מסים על חבריהן . בעזרת המסים האלה , והמסים שהממשלה חייבה את כל אזרחיה לשלם , כיסו הקהילות את הוצאותיהן . לאחר איחודה של גרמניה למדינה אחת , והשוואת זכויותיהם של היהודים לכלל האזרחים ( עמ' , ( 199 נותרו מוסדות הקהילה על כנם . ואולם האפשרויות שנפתחו לפני היהודים , והמעבר של רבים מהם לערים הגדולות , גרמו להתמעטות משלמי המסים והיקשו על החזקתם של המוסדות . קושי אחר היה הפיצול שנוצר על רקע חילוקי דעות בנושאי דת . קונסיסטוריה - ההנהגה היהודית שמונתה על ידי השלטונות הצרפתים . מושג שמקורו בלטינית ( consistorium ) ומשמעו : גוף מבצע . מדובר בצו שפורסם בצרפת בשנת , 1808 ולפיו : כל מחוז שיושבים בו לפחות 2 , 000 יהודים חייב לייסד קונסיסטוריה . בראש הקונסיסטוריה עמד רב שמונה על ידי השלטונות , ושאר חבריה נבחרו על ידי אישים שמונו על ידי השלטונות הצרפתיים . מעל קונסיסטוריות מחוזיות אלה הייתה קונסיסטוריה מרכזית , שפיקחה על הקונסיסטוריות של המחוזות השונים . תפקידן של הקונסיסטוריות היה לדאוג לביצוע ההחלטות שהתקבלו באספת המכובדים ואושרו על ידי הסנהדרין של פריז : שבבתי הכנסת ישמרו על כללי הנימוס ; שהיהודים יעסקו בעבודות כפיים ; ושידאגו לכך שאיש לא ישתמט מהשירות הצבאי . קונסיסטוריות הוקמו גם בכל הארצות שהיו בשליטה ישירה או עקיפה של צרפת .
|
|