|
|
עמוד:288
בישיבות המוסר מדגישים את תיקון המידות בשנות השמונים והתשעים של המאה 19-ה קמו בליטא ישיבות שאימצו את רעיונותיו של ר' ישראל מסלנט , ולכן נקראו ישיבות המוסר . התלמידים בישיבות אלה הקדישו בכל יום שעה מיוחדת ללימוד המוסר " בהתפעלות" - הקראה בקול רם של פסקה מסוימת בספר מוסר וחזרה עליה פעמים אחדות בניגון מיוחד . מטרת הלימוד בהתפעלות הייתה להפנים את הדברים גם ברמה הרגשית . לימוד המוסר התנהל בחברותא כמו לימוד הגמרא , והתלמידים ניהלו זה עם זה שיחות בענייני מוסר ובמעמדו המוסרי של כל אחד מהם . גם הדרשות שנשא ראש הישיבה היו ברוח תנועת המוסר , ונוסף על התכנים הרעיוניים הן כללו אמצעים רטוריים במטרה לעורר את רגשות התלמידים . הדמות החשובה בישיבות המוסר לא הייתה רק זו של ראש הישיבה , אלא גם של המשגיח - אדם שהצטיין במידות מוסריות ותפקידו היה להשגיח על התנהגותם המוסרית של תלמידי הישיבה . כל ישיבות המוסר הדגישו את המאמץ לתיקון המוסרי של האדם , אבל הן היו שונות זו מזו . כך , למשל , בישיבת סלובודקה , ייחסו לאדם במהותו כוחות נפש חיוביים , ולכן התיקון המוסרי התבסס על ההכרה ב"גדלות האדם" ובכוחותיו המיוחדים . הרב נתן צבי פינקל , מייסד הישיבה , האמין כי " האלוקים עשה את האדם ישר" ( קהלת ז , כט , ( ואם הוא סוטה מדרך הישר , הסיבה היא שכוחו של היצר גבר על כוחו של השכל . כאשר יגבר באדם אור השכל , יתיישרו ההדורים מאליהם . לעומת זאת בישיבת נובהרדוק הייתה גישה פסימית לגבי יכולתו של האדם להתגבר על תאוותיו , והדגש הושם על המלחמה ביצר הרע . ראשי הישיבה הרבו לתאר את הבלי העולם ואת תענוגותיו והם טענו כי אין תקנה למידות הרעות אלא בשבירתן מיסודן . שבירת המידות נועדה למגר את המידות הרעות בלי להשאיר להן כל שורש , שכן כל זמן שנשארו באדם שורשים של מידות רעות , הן לא יתנו לו מנוח . ישיבות המוסר יצרו מהפכה בעולם הישיבות הליטאיות וגם בישיבות שלא היו שייכות לתנועת המוסר . בישיבת טלז , למשל , הונהג הלימוד בספרי המוסר כחלק מסדר היום של הישיבה . הרעיונות של תנועת המוסר מעוררים התנגדות אף שמטרתן של ישיבות המוסר הייתה לחזק את שמירת המצוות , הן עוררו מחלוקת . בשנות התשעים של המאה 19-ה ניהלו שני גורמים מאבק נגד תנועת המוסר : ההנהגה הרבנית מצד אחד , והמשכילים היהודים מן הצד האחר . המשכילים היהודים זיהו בתנועת המוסר מגמות שמרניות ולא מגמות מהפכניות , והבינו כי מטרתה לבלום את נטישת הדת . לכן הם ראו בה מכשול להשגת מודרניזציה בחברה היהודית . הרבנים מצדם זיהו בדגש על לימוד המוסר ביקורת סמויה על לומדי התורה ועל כך שלא די בלימוד התלמוד וההלכה כדי לקיים את היהדות במלואה . יתרה מזאת : בדומה לחסידות , גם תנועת המוסר פגעה במעמדם של תלמידי החכמים , בכך שהעמידה את האדם המוסרי בראש סולם הערכים ודחקה הצדה את לימוד התורה . רבני ליטא חששו מביטול תורה , אך יותר מכך הם חששו מפיצול נוסף של החברה היהודית . המאבק דעך לאחר זמן קצר , ובמשך השנים השפיעו רעיונותיה של תנועת המוסר באופנים שונים גם על יתר הישיבות הליטאיות .
|
|