ספרות

עמוד:112

בימינו יש הכוללים בספרית את הכתיבה לאמצעי התקש'רת הכתובה - עתונים וכתבי - עת למיניהם , ולתקשרת האלקטרונית - טלויזיה , רדיו וקולנוע . מאפיני היצירה הספרותית הספרות , כמו אמניות אחרות , מבססת על השלוב בין התכן לצורה . אולם התכנים מקבלים בה משקל יתר בשל אמצעי הבטוי שלה - השפה - המכר וידוע לכל . בכל זאת יש לצורה , לדרך שבה הסופר מביע ומתאר את הדברים , למבנה היצירה , לסגנון הכתיבה ולתחביר של המשפט היחיד - חשיבות רבה . הסופר משתמש בתחבולות שונות כדי להעשיר , ליפות ולהעמיק את יצירתו . העבדה שהקריאה נעשית מלה אחר מלה , משפט אחר משפט , פסקה אחר פסקה יוצרת רצף של " לפני"ו " אחרי " , הדומה לקו ההתקדמות של הזמן . רצף זה הוא גורם מכריע ביצירה הספרותית , המנצל על ידי הסופר לצרכיו . באמצעותו הוא יכול לתאר את ההתפתחות והשנויים החלים בארועים ובדמיות , ממש כפי שקורה במציאות שמחוץ ליצירה הספרותית . הוא יכול לדוח עליהם בצורה מלאה ומדיקת , ליצר פערים ( חללים בספור הנוצרים עקב מידע לא מספיק ) , או להציג כמה נקדות תצפית על מארע אחד . האמצעים השכיחים בייתר בכל סיגי הספרות הם הדמוי , ההשאלה ( המטפורה ) והסמל , המסיעים לכותב להוסיף משמעיות דקות , להעמיק ולעדן רעיונות ורגשות , ולרגש ולהפתיע על ידי סמיכות והקשרים בלתי צפויים ומקוריים . גם המשל , ההקבלה והנגוד , הדבור הלא ישיר והרומזני הם תחבולות נפוצות . בשירה המתאפינת בלשון דחוסה וטעונה , שכיחים החרוז והמשקל והשמוש בלשון גבוהה ואישית יותר באפיה . ברומן , ? הוא הצורה הספרותית הגדולה ורחבת היריעה , נקבעו מעין הסכמים העוזרים לסופר ליצר עולם שלם , כגין מחבר " יודע כל " , הרשאי לספר לקורא גם על דברים שאינו יכול לראות או לשמע . הספרות , כמו יאר האמניות , נשענת ומתבססת על התרבות של קביצה מסימת . לכן היא יכולה להשתמש באסוציאציות , קונוטציות ( דברים הקשורים בזכרון המשתף של חברי קבוצה מסימת ) , אזכורים וצטוטים מיצירות אחרות . וגם בה עמלים היוצרים כדי למצא דרכי בטוי חדשות . כך באו לעולם נסויים מענינים כמו " הרומן החדש " בצרפת , יחתר תחת יסודות הרומן הישו והמכר המבסס על עלילה המתפתחת ברצף קוי של זמן ועל עצוב דמיות ; או בתחום המחזאות - תאטרון האבסורד שנבנה ממחזות רבי מלל ודלי ארועים , המבטאים את תחושות התסכול והיאוש של האדם המודרני . גם בתחום הלשון , שבי נכרה הספרות במשך תקופות ארכות כשוקדת על לשון תקנית ועשירה , חלי שנויים . בימינו רואות אור יצירות ספרות המשתמשות ב " לשון רזה " יומיומית הגובלת לעתים קרובות בעגת הדבור הרומן נחשב תחילה לסוג ספרותי נחות , אולם כבר במאה ה - 19 הוא החל לתפוס לו מקום של כבוד בין כותבי הרומנים הידועים באירופה בלטו סופרים רוסים כדוסטוייבסקי וטולסטוי , שתרמו להגדלת חשיבותו של הרומן . בתמונה - איור לרומן הידוע , " אנה קרנינה " , מאת לב טולסטוי . המחזה הוא אחד מסוגי הסיפורת ( הפרווה ) . הוא שונה משאר סוגי הספרות בהיותו בין - תחומי , כלומר נושק לתחום אומנותי אחר - התיאטרון . בתמונה - סצנה מתוך קומדיה איטלקית בציור מאת אלמוני .

קודם  |  הבא