עלילת דם

עמוד:214

מפרכות , ואסר להעליל אלילות דם על היהודים בממלכתו . כמוהו נהגי במרוצת הדורות שליטים נוספים , וכן הביעו כמה אפיפיורים את התנגדותם לעלילת הדם , בצינם באגרותיהם , כי הדת היהודית אוסרת את השמוש בדם . אולם התנגדותם של חלק מן השליטים לא מנעה הוצאה להורג והעלאה על המוקד של יהודים חפים מפשע , ולא הצילה קהלות שלמות מפרעות , שפרצו בעקבות עלילות דם . עלילות דם בעת החדשה במאית ה - 17 וה - 18 התרבו עלילות הדם בעקר בפולין , ובעטין נערכו פרעות ביהודים והמון נוצרי שהאמין באמתות העלילות התנכל לקהלות היהודיות בכל רחבי ארץ זו . במאה ה - 19 היו עלילות דם גם בכמה מהארצות המסלמיות . הידועה שבהן היא עלילת דמשק . בשנת 1840 האשימו את יהודי דמשק ברצח נזיר קתולי . חקירת ה " חשודים " לותה בענויים קשים , ומעוטם נצל רק הודות להתערבותם של יהודי צרפת ואנגליה , בהנהגת אדולף כרמיה , משה מונטפיורי ומשפחת רוטשילד . עלילת דמשק היתה נקדת מפנה בהיסטוריה היהודית בעת החדשה . היא חזקה את הערבות ההדדית בין יהודי ארצות המזרח לבין אחיהם באירופה ובארצית - הברית שיצאו להגנתם . עלילות דם נוספות היו במחצית השניה של המאה ה - 19 בבירות , בירושלים ובמצרים . בהונגריה הוסתו ההמונים נגד היהודים לאחר העלמה של נערה נוצריה מן העירה טיסה - אסלר לפני חג הפסח 1882 , אך בית - המשפט זכה את הנאשמים . גם עלילות הדם שטפלו על יהודי רוסיה , מ - 1799 ואילך , הסתימו בזכוים של היהודים , מלבד במשפט בענין עלילת הדם בסרטוב ( 1853 - 1860 ) , בו הרשעו הנאשמים . הנאשם בעלילת הדם האחרונה של המשטר הצארי ברוסיה היה מנדל ביליס , שהאשם ברצח נער בן עתים - עשרה בקיב . הוא ישב במאסר וחקירתו נמשכה שנתים , בין 1911 - 1913 . המארע , שהכה גלים בחיי רוסיה ויהודיה , גרם להסתה אנטישמית פרועה בעתונות , בכנסיות ובבית - המחוקקים , והפך את משפט ביליס לנושא פוליטי . דעת הקהל הליברלית והסוציאליסטית התיצבה להגנת ביליס , ומאית אנשי רוח ברוסיה ובאירופה כלה התריסו בדרך זו נגד המשטר . ביליס זכה על ידי חבר המשבעים ואחרי המהפכה הרוסית ( 1917 ) העמדו האחראים למשפט לדין . עם עלית הנאצים לשלטון בגרמניה , הפכה עלילת הדם לאמצעי תעמולה . משפטי הראוה שבימו בנושא זה , נועדו להצדיק את העמדה , שיש להתיר את דמם של היהודים . אנטישמיות כל ישראל חברים ( כי"ח ) כרמיה , יצחק אדולף מונטפיורי , משה נאציזם רוטשילד " עלינו לשבח " תפלת שבח לה'הנאמרת בתפלת ה " עמידה " , היא תפלת " שמונה - עשרה " , בסיומן של שלוש התפלות הקבועות בכל יום - שחרית , מנחה וערבית - ובסיום ברכת קדוש הלבנה וברית מילה . תפלת " עלינו לשבח " נפתחת במלים : " עלינו לשבח ליוצר הכל , לתת גדלה ליוצר בראשית " , ומסתימת בהצהרת אמונה : " הוא אלוהינו אין עוד ; אמת מלכנו , אפס זולתו ... " . בראש השנה נאמרת תפלת " עלינו לשבח " במוסף לחג , ומשם נלקחה לתפלות היום - יום . מקורה של התפלה קדום ביותר , ולפי המסרת חבר אותה יהושע בן נון לאחר שכבש את יריחו . אולם נראה שהתפלה חברה על ידי אנשי כנסת הגדולה בימי הבית השני . התפלה עוררה את זעמם של הנוצרים , לאחר שמומר גרמני טען בשנת 1394 כי פסוק מן התפלה האומר : " שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע " נאמר נגד הנוצרים . ההוכחה לכך , לדברי המומר , היא כי המלה " וריק " נותנת בגימטריה ( הערך המספרי של האותיות ) את שמו של ישו . היהודים הסבירו כי מקור הפסוק בספר ישעיהו , שקדם להופעת הנצרות וכי אין בהאשמות אלה ממש . בכל זאת אלצו הנוצרים את היהודים להשמיט פסוק זה מן התפלה . בארצות האסלאם נשמר נסח התפלה המלא . בישראל הוסיפו מחדש , בחלק מן הסדורים , את הפסוק שפסלה הצנזורה הנוצרית . ברית מילה ברנות הלבנה והחמה ננסת הגדולה נצרות סדור שמונה - עשרה תפלה עלית הנער מפעל שהקימה התנועה הציונית ב - 1932 כדי להציל ילדים יהודים מהגולה , לקלט ולחנך אותם בישראל . היום חיים בישראל במפעלים של עלית הנער נערים ונערות ממדינות ברית - המועצות לשעבר , מאתיופיה וגם ילדים ישראלים משכבות מצוקה . את רעיון עלית הנער הגתה רחה פריר , רבנית מברלין שבגרמניה , שראתה את ההכרח לחלץ ילדים יהודים מארצה . הקבוצה הראשונה של נערים ונערות מגרמניה הגיעה לארץ - ישראל ב - 1932 ונשלחה לכפר הנער בן שמן . לאחר עלית היטלר לשלטון ב - 1933 העמדה הנריטה סולד בראש מפעל עלית הנער מטעם הסוכנות היהודית . מאז אחת ההאשמות הנפוצות שהעלילו על היהודים היתה הרעלת מי השתייה בבארות . בתחריט שנעשה בשנת 1591 בסלובקיה נראים נוצרים הבודקים את הבאר ביישובם וכן העונש שקיבלו היהודים על פשעם כביכול - תלייה והעלאת בתיהם באש .

קודם  |  הבא