עמיחי , יהודה

עמוד:219

משעבוד לשעבוד לאחר כ - 70 שנות שעבוד לאשור הובאו העמונים בעלה של ממלכת בבל . הם השתתפו במרד של צדקיהו נגד נבוכדנאצר ( 589 לפני הספירה ) , ועקב כך ערכו נגדם הבבלים מסע ענשין , ונשללה מהם סופית עצמאותם הלאמית . ארצם הפכה לפחוה בבלית , ואחרי כן לפחוות פרסית והלניסטית . פשיטותיהם של שבטי ערב לאחר מכן גרמו להרס הישוב בארצם ולשנוי בהרכב האכלוסיה . מעמון נותרו רק ממצאים ארכאולוגיים , בעקר במערות קבורה חצובות בסלע ( ליד רבת עמון ) . נתגלו בהן כלי חרס , אבזרי מתכת וחפצי זכוכית . ממצאים אלה ( בעקר מן המאות ה - 8 - 7 לפני הספירה ) מעידים על אמוץ סגנונות עצוב שונים : של מצרים ופלשת , פניקיה וסוריה , ארם ואשור . אהוד בן גרא אמורי בבל יהודה , ממלכת יהויקים יפתח עמאן ( רבת עמון ) שופטים עמוס נביא בישראל , שהיה מן הנוקדים - מגדלי הצאן . עמוס נבא במחצית המאה ה - 8 לפני הספירה . על - שמו הספר השלישי בקבץ תרי - עשר . מוצאו של עמוס מתקוע , ששכנה ביהודה , כנראה מדרום לבית לחם . אולם פעילותו כנביא היתה בשומרון , בעקר בבית אל שבתחום ממלכת ישראל , " בימי עזיה מלך יהודה , ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל , שנתים לפני הרעש " . בתקופה שבה התנבא עמוס הגיעה ממלכת ישראל , שספחה לתחומה את ארם דמשק עד לבוא חמת , לעצמה צבאית ומדינית ולרוחה כלכלית . נוצר בה מעמד של מתעשרים , שחיו חיי מותרות ושאננות ועשקו את דלת העם . תופעות אלה של נוון חברתי ושל שחיתות מוסרית הוקיע עמוס בנבואותיו . המוסר עדיף על הקרבת הקרבנות לדעתו של עמוס , אין טעם בפלחן הדתי במקדשים כל עוד ממשיכים למכר " בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים " ( ב ו ) . האמונה האמתית בה'מחיבת שלמות מוסרית : " שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט " ( ה טו ) . עמוס תעב את " פרות הבשן אשר בהר שומרון , העושקות דלים , הרוצצות אביונים " ( ד א ) , ואת חיי התפנוקים של " השוכבים על מטות שן , וסרוחים על ערשותם " ( ו ד ) . הוא התנבא על הפרעניות הצפויות להם ביום ה': פגעי טבע , כבוש על ידי אויב והגליה . הזבדה שעם ישראל נבחר על ידי ה'לא תעמד לו ביום זה , מכיון שבחירה זו מטילה על העם חובות ואחריות מוסרית רבה יותר . אלוהים אינו מגן רק על עם ישראל . הוא האלוהים של כל העמים בעולם , ודן גם אותם על פשעיהם . אך בעוד שעמים אחרים שחטאו - ישמדו , עתיד ישראל , כשיחזר בתשובה , להנות מטוב ה . עמוס גם אינו חושש לומר דברי נבואה קשים למלך ירבעם . הוא מנבא לו שסוף שושלתו קרב ובא . ספר עמוס מסתים בנבואות נחמה . יש הטוענים , כי בחלקן אלו תוספות מאחרות לנבואתו : " הנה ימים באים ... ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע , והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה , ושבתי את שבות ישראל , יבנו ערים נשמות וישבו , ונטעו כרמים ושתו את יינם , ועשו גנות ואכלו את פריהם , ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד " ( ט יג - טו ) . ירבעם בן יואש ישראל , ממלכת נביא , נבואה עמיחי , יהודה משורר וסופר ישראלי , מאמני הלשון והבטוי בשירה העברית החדשה . עמיחי מתאר בשיריו רגשות וחויות אישיים , וכן את היהודי והישראלי בן דורנו , שחוה את אימי השואה באירופה ואת המלחמות בארץ . עמיחי נולד בוירצבורג שבגרמניה ב - 1924 ועלה לארץ ב - 1936 . הוא התגורר בפתח תקוה ואחרי כן בירושלים , ובה קבע את ביתו . במלחמת העולם השניה שרת עמיחי בצבא הבריטי . במלחמת העצמאות לחם בנגב וסיע בהעפלה וברכש . הוא למד ספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים . אחר כך הוא שמש כמורה לספרות בבתי - ספר . שנים אחדות חי עמיחי בניו - יורק . חדושים בשירה העברית שירתו של יהודה עמיחי היתה בבחינת משב רוח מרענן בספרות העברית . ביצירתי הוא מתאר בצורה כנה ובסגנון ישיר השומר על מתח פנימי , ענינים אישיים ולעתים פעוטים מחיי היום - יום : אהבות , פגישות ופרדות , המשפחה ודמיות האב והאם ; וכן מארעות הקשורים בעברו של עם ישראל . עמיחי היה מן הראשונים שתאר את היחיד , את האדם הפרטי , בתוך הארועים ההיסטוריים הגדולים . הוא מספר בלחישה , לא בזעקה גדולה , את הכאב והיסורים שבחיי האדם . גם לשונו היתה חדוש : שיריו קצובים ומתנגנים , אך בעלי חרוז ומשקל מסרתיים . הדמויים והסמלים שבשירתו יוצרים ראיה חדשה של המשורר יהודה עמיחי הכניס לשירה העברית נעימה חדשה , הקרובה לשפת הדיבור היום - יומית . גם הדימויים וההשאלות ( מטפורות ) שהשתמש בהם לקוחים מהווי החיים הישראלי והיהודי פסל עמוני של אל או מלך מראשית תקופת הברזל . שרידים מהתקופה העמונית התגלו במערות קבורה באיזור רבת עמון שבעבר הירדן המזרחי .

קודם  |  הבא