מתוך:  > אביב חדש 12 > נילוס

עמוד:150

היום כבעבר . באזור הדלתא , ששטחו כ - 22,000 קילומטרים רבועים , בערך כשטחה של ישראל , מתרכזים רב תושביה של מצרים . החפוש אחר המקורות המצרים הקדמונים הכירו , כנראה , את הנהר עד ח'רטום , ומצרים העתיקה התפתחה לארכו . גם הנילוס הכחל היה כנראה מכר להם לכל ארכו , עד ימת טנה . אבל את הנילוס הלבן לא הכירו , לא כל שכן את מקורותיו . תירים יונים , ואחרי כן רומים , הרבו לסיר בנילוס , אך רק בשנת 66 לספירה יצאה משלחת ראשונה לגלות את מקורות הנהר . נסיון זה הכשל בידי שבטים סודאניים . במאה ה - 17 התחדשו הנסיונות לאתר את מקורות הנילוס והם גברו במאה ה - 18 . חוקרי הארצות הסקוטים ג'ימס ברוס ( 1730 - 1794 ) ומנגו פרק ( 1771 - 1806 ) היו בין הלבנים הראשונים שהעזו לחדר לעמק היבשת . ברוס חי חמש שנים באתיופיה . בשנת 1770 גלה את מקורו של הנילוס הכחל והלך לארכו עד מקום התחברותו עם הנילוס הלבן ליד ח'רטום . מנגו פרק יצא ב - 1795 מגמביה וגלה נהר גדול אחר , הניגר , אך נהרג לפני שהגיע אל שפכו . אבל רק במאה ה - 19 החלה פעילות נמרצת של משלחות רבות , בעקר בריטיות . אחד החוקרים האלה היה דיויד ליוינגסטון , שסבר שנים רבות בטעות כי מקור הנילוס הוא הנהר הגדול לואלבה . לאחר זמן מצא החוקר הנרי סטנלי כי בעצם זהו אחד מנהרות המקור של הקונגו . האנגלי ג'ון הנינג ספיק ( 1827 - 1864 ) הוא שגלה ב - 1864 כי הנילוס הלבן יוצא מימת ויקטוריה . כמה עשרות שנים היה מקבל , כי ימה זו היא - היא מקור הנהר , עד שהתגלה כי היא רק משמשת לו " תחנת מעבר " ( כמו הכנרת לירדן ) , וכי מקורותיו האמתיים הם נהרות הנשפכים אליה , ובראשם הקגרה , כפי שתאר לעיל . רק בשנות ה - 60 של המאה ה - 20 השלם מחקר הערוצים העליונים של הנילוס והם סמנו במדיק במפות . מקור של מים לאזור הנילוס התחתי זורם מקצתו במזרח התיכון , והוא הנהר העשיר ביותר במים באזור זה : ספיקתו השנתית היא 81 מיליארד מטרים קביים - יותר מן הפרת והחדקל יחד , ופי מאה לערך מספיקת הירדן . לכן אפשר היה לשער שיש בו כדי לפתר מעט ממצוקת המים הגדולה של המזרח התיכון . גם מבחינה טכנית אין הדבר נראה קשה ביותר : המצרים כבר משכו מים מן הנילוס מזרחה לאזור תעלת סואץ , ומשם הלאה - מתחת לתעלה - לארך החוף עד אלעריש . משם הדרך לישראל אינה רחוקה , וישראל יכולה לתרם תמורת זאת , למשל , חלק ממי הירדן לממלכת ירדן - והרי לנו דגמה לשתוף פעלה נפלא בין שלוש ממדינות האזור ! למעשה אין לכך סכויים רבים , ולאו דוקא , או לא רק , בגלל בעיות מדיניות . אותם 81 מיליארד מטרים קביים בשנה אינם כמות גדולה כל כך ( למעשה הם אפלו כמות קטנה יחסית לארכו של הנהר , שחלק גדול מאפיקו נמצא במדבר , ויובליו מעטים ) . כבר היום , כאשר הוא צריך לשמש רק את סודאן ואת מצרים , שוררת מחלקת בין שתי המדינות האלה לגבי כמות המים שרשאית סודאן לנצל ו " לגזל " ממצרים . יש גם להביא בחשבון , כי צריכת המים במצרים ובסודאן עתידה לגדל , הן בגלל גדול האכלוסיה , המחיב את הרחבת השטחים החקלאיים , והן משום שיש לצפות להגדלת צריכת המים הביתית של התושבים בהן . עם זאת , אפשר להגדיל את ספיקת הנילוס על ידי הקטנת התאדותו . כאמור , בבצות סד שבדרום סודאן אובדת כמחצית מכמות מימי הנילוס הכחל . במקום זה הוחל בכרית תעלה , בתור אפיק חלופי לנהר , שנועד לצמצם בעקיפין את ההתאדות של מימיו . ואולם העבודות לכרית עוד בימי קדם שטו המצרים על מימי הנילוס , מקור החיים של מצרים . אך רק במאה העשרים הצליח האדם לגלות את מקורותיו של הנהר העצום , הנחשב לארוך בנהרות תבל . מפלים בנילוס הלבן באוגנדה . למרות כמות המים העצומה הזורמת במפלים ובנילוס בכלל אין היא מספקת את צריכת המים של כל תושבי המדינות החיות ממימיו . הסיבה לכך היא שקטע ארוך מאוד של הנהר העצום עובר במדבריות שחונים .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר