אי

עמוד:153

דמותו רבת ההבעה של חכם התלמוד והקבלה , יהונתן איבשיץ , בתחריט משנת 1765 האשמותיו של יעקב עמדן על הרב הידוע והנערץ , שכביכול נתפס לשבתאות , לא התבררו לגמרי עד היום והחוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלה זו . הנריק איבסן , המחזאי הנורווגי שהצליף במחזותיו בסדרי החברה בארצו , נחשב לאחד מאבות המחזאות המודרנית אובסן , הנריק יוהן מחזאי נורוגי תדשן ומקורי , הנחשב לאבי הדרמה החדישה . במחזותיו בוחן איבסן את טבע האדם ואת התנהגותו , ומותח בקרת חריפה על החברה , מנהגיה , ושקריה . הוא מרבה לעסק בשאלה : האם האדם קובע בעצמו את גורלו או שמא הוא כדור משחק בידי הגורל ? חי בשנים 1828 - 1906 . מחזותיו של איבסן הם משלושה סוגים : מחזות פיוטיים ואידאליסטיים , כגון " פר גינט"; מחזות השואפים לתקן את החברה , שהגדול שבהם הוא " רוחות"; ומחזות פסיכולוגיים , הדנים בבני אדם בודדים הבוחנים את מעמקי נשמתם . איבסן הכניס את המציאות לתוך הדרמה , הן בתכן והן בעצוב הדמיות ובמבנה הדו - שיח ביניהן האנשים שהעלה על הבמה היו דמיות שנלקחו מן החיים . הוא רקם עלילה דרמתית ושלב בה ראיה חודרת לנפש האדם . " הענק מן הצפון"- מחזאי חדשן ונועז איבסן נולד בשין שבנורוגיה . אביו היה סוחר אמיד אן כשהיה איבסן בן שמרנה אבד האב את הונו , והמשפחה עברה לחיות במשק קטן . מצוקות החיים הכריחו אותו לצאת לעבודה בגיל צעיר מאז הוא ראה בהבדלי המעמדות את הסבה לכל הרע והמעות שבחברה . ב - 1850 הצג בהצלחה מחזה שלו , והוא הזמן לחבר את הפתיחה לפסטיבל למוסיקה של התאטרון הנורוגי בברגן . כששמע הכנר המפרסם אולה בול את הפתיחה , מנה את איבסן למשוררו של התאטרון ולמנהל הבמה שלו . בשנת 856 ר זכה איבסן להצלחה ראשונה במחזהו " הסעודה בסולהוג". לאחר מכן הוא הזמן לנהל את התאטרון הנורוגי בכריסטיניה ( כיום אוסלו ) הבירה . למרות רעיונותיו הנועזים , ואולי בגללם , התאטרון פשט את הרגל . מאז הקדיש איבסן את כל זמנו לכתיבה . ב - 1864 הוא עזב את מולדתו ושב אליה רק בסוף ימיו . בשנת 867 1 , בהיותו ברומא , כתב את מחזהו " פר גינט", שגבורו הוא דמות של הוזה חסר יציבות . המחזה התקבל ברגשות מערבים אך קבע לו מקום של כבוד בין המחזאים הבולטים . אחר כך הוא פרסם את אחת הקומדיות המצלחות שלו " אגדת הצעירים " על אפים של הפוליטיקאים . על מקומה של האשה במשפחה ובחברה , מנהגי הנשואים בתקופתו ועל הבדלי המעמדות כתב , בין השאר , במחזות " בית הבבות " ( הנקרא גם " נורה") ו " הדה גבלר". מחזותיו תרגמו לשפות אחדות והצגו בתאטרונים ברחבי העולם וגם בישראל . בין המחזות המפרסמים של איבסן . " ברנד", " עמודי החברה", " בית הבבות", " רוחות", " ברוז הבר", " אויב העם", " קטלינה", " פר גינט"ו " הדה גבלר". תאטרון איבשיץ , יהונתן רב ומקבל . מגדולי הרבנים בפולין במאה ה - 18 . ידוע במאבק שנהל נגד רבי יעקב עמדן , שהאשימו בהשתיכות לשבתאות . חי בשנים 1690 - 1764 . רבי יהונתן איבשיץ נולד בפולין . ועוד בהיותו צעיר לימים התפרסם כעלוי , כדרשן מעלה וכידען גדול בתלמוד . בנוסף ללמודי התורה והתלמוד הוא שקד גם על למוד הקבלה . זמן מה הוא שמש כרב בעיר איבשיץ שבמדינת מורביה . בהיותו בן עשרים ואתת היה לראש הישיבה המפרסמת בפרג וקהל גדול של תלמידים התכנס סביבו . בשנת 1741 נבחר איבשיץ לרבה של מץ בגרמניה . אחר כך , בשנת 1750 , הוא נבחר לרב של הקהלה המאחדת של אלטונה , המבורג וונדסבק ( אה"ו ) . לא עבר זמן רב עד שפרץ סכסוך בינו לבין יעקב עמדןי רב וגדול בתורה באלטונה . עמדן האשים את איבשיץ בשבתאות . הקהלה הגנה על רבה , וגדולי הרבנים בגרמניה ובפולין השתתפו בוכוח . איבשיץ פרסם קנטרס ששמו " אגרת הקנאה", ובו קרא לתלמידיו לבוא להגנתו . קהלות רבות הטילו חרם על המתקיפים אותו . אך כשנסה אחד מאוהדיו של איבשיץ להטיל חרם על רבי יעקב עמדן עצמו , יצאו הרבנים נגדו . בצר לו פנה איבשיץ אל תלמידו לשעבר , יהודי שהמיר את דתו ושמש פרופסור לעברית . מומר זה חבר מכתב הגנה על איבשיץ ושלח אותו אל מלך דניה , שליטה של הקהלה המאחדת . המלך צוה על הקהלה לאסר כל וכוח בשאלה זו בבית - הכנסת , ולבחר מחדש רב . בשנת

קודם  |  הבא