|
|
עמוד:89
בשפופרת אפשר להבחין בשלושה אזורים , צוואר , חרוט ( המכונה לעתים אגס ) ומרקע זרחני ( מכונה גם חזית השפופרת . ( תותח האלקטרונים , המצוי בחלק האחורי של הצוואר , פולט אלומת אלקטרונים לעבר המרקע הזרחני . האלקטרונים מואצים וממוקדים לקבלת נקודת אור על פני המרקע הזרחני . על-ידי הטיית האלומה ניתן ליצור את התירה הדרושה להצגת התמונה . חזית השפופרת מצופה מבפנים בשכבת חומר זרחני , הפולט אור בהשפעת אלומת האלקטרונים הפוגעת בו . חומר זה מכיל תרכובות כימיות על בסיס זרחני , כאשר לכל תרכובת תכונות משלה . נהוג לסמן את התרכובות השונות באות P ואחריה המספר הסידורי של התרכובת . כאשר בוחרים את החומר הזרחני לשפופרת , יש להתחשב בדרך כלל בשתי תכונות עיקריות ו א . גוון האור הנפלט ; ב . זמן ההתמדה של נקודת האור . לחומר הזרחני יש זיכרון מסוים , דהיינו , עוצמת האור הנקודתית אינה יורדת לאפס מיד עם הסטת האלומה , אלא היא דועכת בצורה מעריכית ( כמו פריקת קבל , למשל . ( הזמן החולף מרגע שהאלומה מוסטת מהנקודה , עד לרגע שבו עוצמת האור יורדת לאחוז אחד מערכה ההתחלתי , נקרא זמן ההתמדה או זמן הדעיכה . בצגים חד-צבעיים מקובל להשתמש בתרכובות זרחן שזמן ההתמדה שלהן הוא כמה מילישניות . הגוונים המקובלים הם אפור ( בעיקר בצגי חוזי ) או ירקרק ( בעיקר בצגי מחשב . ( פגיעת האלומה במרקע גורמת לפליטת אור בכל הכיוונים . כדי לנצל גם את האור הנפלט לאחור ( כלומר , לא בכיוון הצופה , ( מצפים את השכבה הזרחנית בשכבת אלומיניום דקה . שכבת האלומיניום מחזירה את האור הנפלט אחורנית , לכיוון הצופה , אך היא דקה דיה כדי להעביר את אלומת האלקטרונים . מבחינה חשמלית , שכבת האלומיניום מאפשרת חלוקה אחידה של המטען האלקטרוסטטי על פני המרקע ( כדי שלא תיווצר אי-אחידות בתמונה . ( היא מחוברת למתח הגבוה ומאפשרת האצה אחידה של האלומה לעבר המרקע . לבסוף , שכבה זו חוסמת מעבר של יונים שליליים כבדים , שגם הם נפלטים מן הקתודה ( אם כי בכמות קטנה . ( פגיעתם של יונים אלה במרקע הזרחני גורמת להזדקנות מואצת שלו . מעטפת השפופרת עשויה זכוכית , היא אטומה , ובתוכה נמצאים כל הרכיבים שתוארו לעיל .
|
|