|
|
עמוד:140
בבית הראשון והשלישי יש גיוון בחריזה : יש בהם חרוזים שצליליהם זהים רק באופן חלקי . בשתי המילים קיימים העיצור r והתנועה i המוטעמת ( מלרע , ( אך במילה ךאי יש ביניהם עיצור (?) וההכרה פתוחה , ואילו במילה דברים יש אחרי התנועה עוד עיצור , ( m ) וזוהי הברה סגורה . בבית שלישי נמצא הצמה האם אלה מילים חורזות ? בחרוז זה יש ארבעה מרכיבים זהים : העיצור , 1 תנועת e המוטעמת ( מלעיל ) והעיצור . \ ההבדלים בהברה האחרונה הם גם בתנועה a / e וגם בהברה סגורה ( כת ) לעומת הברה פתוחה ( ף . ( האם זה פוגם בחרוז ? גיוון כזה או דומה לו בחריזה אופייני לשירה בת זמננו , שבה החרוזים אינם חייבים להיות שוי צליל ממש . לפעמים צלילם דומה רק באופן חלקי , וייתכן שהגיוון הזה , השוני הדק , אף מוסיף לייחודם ומושך אליהם תשומת לב מיוחדת . בשירים בעלי חריזה סדירה , החרוזים מופיעים בדרך כלל בכל שורה ואנו מצפים להופעתם . לעומת זאת , בשירים בני זמננו לעתים קרובות אין הדבר כך : החריזה סדירה פחות , חופשית יותר , אבל אין זה אומר שאין חזרה על צלילים - על עיצורים או על תנועות - ושאין להם חשיבות . ההבדל הוא שהם מופיעים במקומות פחות צפויים . קראו את השיר הידוע של אביב גפן , וחשבו : האם יש בו חרוזים ? ? מתוך : שירים בתערוכה .
|
|