|
|
עמוד:63
שמות טז : המן- לחם משמים תלונותיו של עס ישראל בפני משה ואהרון הן נרטיב חוזר ומרכזי בסיפורי הנדודים במדבר . בספר שמות בפרק טו מתוארת התלונה הראשונה של בני ישראל בעקבות מחסור במים , בפרק טז מתלוננים בני ישראל על מחסור במזון . השורש לו '' ן חוזר פעמים רבות בפרק כדי להדגיש את חוסר הכרת התודה של העם כלפי משה ואהרון וכלפי אלוהים ( שאלה . ( 10 בני ישראל נמצאים רק בתחילת נדודיהם במדבר , ובתלונותיהם הם מבטאים את חוסר עצמאותם וחוסר אמונם באל . במצרים היו בני ישראל עם של עבדים , וכעת הם תלויים בחסדיו של ה' ודרושים להם עוד ועוד חיזוקים לשם יצירת ביטחון בעצמם ובסיועו של האל . בתחילת הנדודים במדבר נענה ה' לתלונותיהם ומספק את צורכיהם . בפרק הזה הוא מספק להם בשר ( שליו ) ולחם ( מן ) כתשובה לתלונתם . "מי יתן מותנו 5 יד-ה' 5 אלץ מצרים , בשבתנו על-סיר הבשר , לאכלנו לחם לשבע" ( פס' . ( 3 במוקד הפרק עומדים האיזון והמידה הנכונה , וכן חיזוק האמון והאמונה של בני ישראל באל ובעצמם . '' מקרוב ומרחוק" > עמ' ( 113-112 המידה הנכונה אחת השאלות העולות בקריאת פרק זה היא מדוע מגביל ה' את בני ישראל באיסוף המן ? בני ישראל הם עם צעיר , עם שיצא ממצרים לאחר שנים ארוכות של עבדות . הם נודדים במדבר וזקוקים למזון לכלכלתם . מדוע לא יאפשר להם ה' לאסוף מן ללא הגבלהן באמצעות ההגבלה על איסוף המן מלמד ה' את בני ישראל מהי המידה הנכונה . בתרבויות רבות עסקו במידה הנכונה בכובד ראש . בנצרות , למשל , שבעת החטאים עוסקים רובם ככולם במידה הנכונה : גרגרנות היא הפרזה באכילה ; עצלות או פסיביות הן חוסר מעש מוחלט המביא לייאוש . גם הרמב"ם סבר שהדרך הנכונה לחיים היא דרך האמצע , שכיל האמצע , דרך של איזון היא דרך המידה הנכונה . אדם קמצן , אומר הרמב '' ם , יקצין את דרכיו ויהיה לפזרן כדי להגיע לדרך האמצע העוברת בין הקמצנות לפזרנות : " ה . שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה , אינן דרך טובה ; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן , ולא ללמדן לעצמו . ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן , או מוכן לאחת מהן , או שכבר למד אחת מהן , ונהג בה - יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים , והיא דרך הישרה .
|
|