|
|
עמוד:133
וכמעט בלתי נראית , היא סמל לקטנותו של בלעם כיוון שהלה מניף לעברה את חרבו בלי לדעת זאת כלל , כאילו היה עיוור של ממש . גוטמן , בניגוד לטקסט המקראי , מתאר בציורו את סיפורו של בלעם עצמו ומדגיש את התלבטותו של בלעם יותר מאת נוכחות האתון עצמה . בדרך זו מכוון גוטמן לאחת מהפרשנויות המקובלות של הסיפור האתון היא רק סמל למה שבלעם אינו מסוגל לראות במו עיניו ואינו מסוגל להכיר במלוא תודעתו . במדבר פרק כג , פסוקים 12-1 נושאים לעיון מעמיק ( עמ' ( 225 שבעה מזבחות בלעם נענה לבקשתו של בלק לקלל את ישראל . לפני הקללה הוא מבצע טקס פולחני ובו הוא מורה לבנות שבעה מזבחות ולהכין שבעה פרים ושבעה אילים לזבח . פסוקים 4-3 מסייעים להבנת תועלת הקמת המזבחות ולהקרבת הקרבן . לאחר הקרבת פר ואיל מורה בלעם לבלק להישאר ליד המזבח בעת שהוא עצמו ילך לקבל את אותות האלוהים , וזאת מאחר שאדם מחויב לעמוד בסמוך לקרבן בשעת הקרבתו . בשעה שבלק ניצב ליד המזבח , הולך בלעם לבדו ואלוהים נקרה בדרכו . מכאן אנו למדים שהקרבת הקרבנות מסייעת לקוסם לקבל אותות מאלוהים ( שאלה . ( 6 משלו של בלעם ( שאלות ( 9-7 משל בלעם פותח בתיאורו של בלק מלך מואב ובתיאור בקשתו . בדרך זו קושר פסוק 7 בין השירה של בלעם ובין הפרוזה שהופיעה בפסוקים הקודמים . בלעם מתאר את בלק מלך מואב כמלך המולך בהררי קדם . השם "קדם" יכול להורות הן על שם של אזור ( מסופוטמיה והגבולות המזרחיים של ארץ ישראל ) והן על זמן קדום . תשובתו של בלעם לבלק מתבטאת במשלו בפסוק 8 ובו נאמר כי התייחסותו של בלעם לישראל תלויה ביחסו של אלוהים אליהם . אם האל לא יקלל את ישראל ולא יזעם עליהם , בלעם לא יוכל לעשות זאת אף הוא . גם פסוק זה מתקשר לחלק הפרוזאי של הפרק . בלעם ממשיך ומתאר את עם ישראל הנגלה אליו מראש ההר שעליו הוא ניצב . פסוק 9 במשלו של בלעם מתקשר בדרך זו לפסוק 41 בפרק כב : " וירא משם קצה העם . "
|
|