|
|
עמוד:14
כשנעשו הבריטים שליטי הארץ , הם מיקמו את בירתם בירושלים בשל מחויבותם הדתית לעיר כאומה נוצרית , ואף בשל רצונם להמשיך בכך שתי מסורות : המסורת הישראלית המקראית והמסורת הצלבנית של ממלכת ירושלים . ירושלים הייתה בבת עיניהם של הבריטים , והם טיפחו אותה ושמרו עליה , אך לא פעלו במיוחד למען פיתוחה הכלכלי . לאחר שקבעו הבריטים את בירתם ירושלים , הזדרז ‘ ועד הצירים’ ( או ‘ הקומיסיה ( ’הציונית לעבור מתל אביב לירושלים כדי להשיג יתרון כפול : להימצא קרוב לזירת ההכרעות הפוליטיות על מנת לנסות להשפיע על עיצובן , וגם לקבוע בעליל את תביעתו של הוועד על ירושלים . מתוך ועד הצירים בירושלים צמחו ההנהלה הציונית והסוכנות היהודית - המוסדות הלאומיים של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל . אולם רבים מן הגופים המרכזיים של התנועות והארגונים היהודיים בארץ ישראל לא הלכו אחרי המוסדות הלאומיים , ונשארו לשבת בתל אביב . אחד מהם היה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל . מסגרת ארגונית זו קמה בדצמבר 1920 בוועידתה המכוננת בחיפה , מיד לאחר מכן החל הוועד הפועל של ההסתדרות לפעול בתל אביב , אולם בראשית 1922 העביר את פעילותו לירושלים בעקבות ההחלטה של הוועידה השלישית של ההסתדרות בנובמבר , 1922 אשר עשתה זאת מתוך “ יחס מיוחד לירושלים ורצון לחזק את מעמד היישוב היהודי בבירת . ( ”הארץ כך הלכה ההסתדרות בעקבות התנועה הציונית , לאחר שהתברר כי השלטון הבריטי קבע את בירתו בירושלים , אולם בניגוד למוסדותיה הלאומיים של התנועה הציונית , לא התמיד הוועד הפועל של ההסתדרות לשבת בירושלים בין היתר מפני שרוב ציבור הפועלים ישב באזורי החוף . מועצת ההסתדרות 12-ה שהתכנסה במאי 1925 החליטה להחזיר את הוועד הפועל לתל אביב . עוד קודם לכן , בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה , אירע דבר דומה בקרב שתי מפלגות הפועלים – ‘ הפועל הצעיר’ ו’פועלי . ’ציון כל אחת הקימה בירושלים את מערכת העיתון המפלגתי שהוציאה לאור : הפועל הצעיר ואחדות , אולם בלחץ הנסיבות הן נאלצו להעביר את מערכות עיתוניהן ליפו ואחר כך לתל אביב . מערכת הפועל הצעיר הודיעה לקוראיה כי “ ראינו את הקיפאון השורר בחיים הציבוריים בירושלים ונחליט להעביר את המערכת ליפו מרכז היישוב החדש . זה ייתן לנו את היכולת שמעשי יום-יום ימצאו בעיתוננו את הדם הנכון . גם מערכת עיתון הארץ , אשר פעלה תחילה בירושלים , עברה בשנת 1925 לתל אביב . כבר בראשית שנות העשרים הכירו תנועות הפועלים ביתרונותיה של תל אביב , הבינו את ערכה המרכזי ואת מקומה בכלכלה ובמבנה הארגוני של היישוב היהודי בארץ ישראל והתרכזו בה . היא שימשה להן כמוקד מוסדי וכלכלי , וזאת למרות שמחויבותן העיקרית של תנועות אלו הייתה להתיישבות ברחבי הארץ , ובמיוחד באזורי הספר של ההתיישבות היהודית , ולאו דווקא לפיתוח עירוני . מרבית המוסדות המרכזיים , הארגוניים והכלכליים , של תנועות הפועלים התרכזו בתל אביב במשך תקופת המנדט וגם לאחר מכן , עובדה שתרמה לחיזוק מרכזיותה של תל אביב וליצירת מספר רב של מקומות עבודה . כך הגבירו תנועות הפועלים את משקלה הארצי של תל אביב כמרכז ארצי , וזאת בניגוד ליישובים ולארגונים של המגזר הפרטי . אלה נשמעו לכלל האוניברסאלי של היררכיה של מקומות מרכזיים ונשענו על ערים הקיימות באזורים שונים של הארץ . מרכזיותה של תל אביב במערך הגיאוגרפי של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל בתקופת המנדט , התבטאה גם במקום המגורים של המנהיגות הציונית של אותם ימים , ובמיוחד בעשור הראשון של תקופה זו . הרוב המכריע של המנהיגים הציונים , כולל מנהיג ? הכותב טוען שתנועות הפועלים היו מחויבות להתיישבות ברחבי הארץ , ובמיוחד באזורי הספר הכפריים , ולאו דווקא לפיתוח עירוני . עם זאת הן ריכזו את המוסדות המרכזיים שלהן בתל אביב . מדוע ? הסבירו את האבסורד האידאולוגי בכך .
|
|