|
|
עמוד:130
נשים נוטלות חלק בחיים הדתיים בסוף המאה האחת עשרה ובמיוחד במאות השתים עשרה והשלוש עשרה מתרבות העדויות על נשים יהודיות המבקשות לקחת חלק פעיל בחיים הדתיים . באשכנז פנו נשים אל חכמים בתביעה להתיר להן לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן – מצוות שעשייתן תלויה בזמן קבוע ולכן ההלכה פטרה אותן מהן , לדוגמה הנחת תפילין . עד המאה השלוש עשרה אימצו חכמי אשכנז את עמדת התלמוד הבבלי ( עירובין צו ע"ב ) שקיום המצוות האלה על ידי נשים אינו סותר את האיסור " בל תוסיף" – שלא להוסיף על המצוות . רבי שמחה משפיירא , מחכמי אשכנז במאה השתים עשרה , העיד כי במשפחתו צירפו נשים לזימון בברכת המזון . היו גם נשים שרצו לא רק לקיים מצוות שהן לא חייבות בהן , אלא אף לברך עליהן מבלי לחשוש שזו תהא ברכה לבטלה , ונושא זה עורר מחלוקת בין הפוסקים . רש"י לא התיר לנשים לברך , אבל חכמים אחרים , ובהם רבי יצחק הלוי ראש ישיבת וורמייזא , הסכימו לכך וטענו כי אין למחות בידן . בפסיקתו של רבי יצחק הלוי תמכו רבים מחכמי אשכנז וצרפת , ובהם גם רבנו תם – אבל בספרד הנוצרית רוב החכמים התנגדו לברכה של נשים על מצוות שהן לא חייבות בהן . הן בארצות הנצרות והן בארצות האסלאם נשים נהגו להתפלל , לא רק בשבת ובחג אלא גם בימי חול , והיו שהתפללו בבתי כנסת . נשים גם תרמו מכספן לבתי הכנסת – הן להפעלתם הסדירה והן למטרות צדקה אחרות במסגרתם . מקומן של הנשים בבית הכנסת היה שונה מקהילה לקהילה . היו בתי כנסת שעזרת הנשים נבנתה בצדה של עזרת הגברים , וביניהן הושמה מחיצה ; בבתי כנסת אחרים עזרת הנשים נבנתה בקומה עליונה ; והיו בתי כנסת שעזרת הנשים הייתה במבנה נפרד , אבל צמוד לבית הכנסת . לעתים היה חיבור בין שני המבנים כך שהחזנית הייתה יכולה לשמוע את תפילת הגברים ולחזור עליה לפני הנשים . באשכנז היו גם בתי כנסת מיוחדים לנשים ששימשו בהם חזניות , לדוגמה דולצא ( עמ' . ( 95 במאה השתים עשרה החלו נשים באשכנז לקחת חלק בטקסים שהתקיימו בבית הכנסת . לדוגמה , על פי אחד המנהגים שהתקיימו באשכנז לפחות עד סוף המאה השלוש עשרה האישה שימשה סנדקית בברית המילה של נכדה או של בנה . עד המאה השלוש עשרה שימשו נשים באשכנז גם בתפקיד מוהלות . השתתפותן של הנשים בטקס הברית התבטאה גם בכך שבלילה שלפני הטקס הן נהגו להתאסף ליד מיטת התינוק ולהתפלל לשלומו . במהלך הטקס בבית הכנסת מסרו הנשים את התינוק לידי האב וכן נהגו לשתות מהיין שבירכו עליו במהלך הטקס . תפקיד אחר לנשים , שמוזכר במקורות , היה בעלת הברית – אישה שתפקידה לרחוץ את התינוק לפני הברית – אך ייתכן שהכוונה לסנדקית בזמן המילה . טקס דתי אחר שנשים נטלו בו חלק פעיל היה החתונה . בשבת שלפני החתונה נהגו הנשים לבוא לבית הכלה ולברכה , ובמהלך החתונה היו הנשים מוליכות את הכלה ורוקדות לפניה . כך נהגו באשכנז וגם בצפון אפריקה , אך לא בבבל .
|
|