|
|
עמוד:10
חֲבֵרִים לַחַיִים בַּעֲלֵי הַחַיִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבְּנֵי הָאָדָם בִּיְתוּ הָיוּ הַזְאֵבִים . אֵיךְ הִצְלִיחַ הָאָדָם לְבַיֵת אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִים הַמְסֻכָּנִים הָאֵלֶה ? מַדְעָנִים חוֹשְׁבִים, שֶׁבַּהַתְחָלָה זְאֵב חַלָשׁ אוֹ פָּצוּעַ הִתְקָרֵב לְמַחֲנֶה שֶׁל בְּנֵי אָדָם . בְּנֵי הָאָדָם טִפְּלוּ בּוֹ, הֶאֱכִילוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ מַיִם . כְּשֶׁהֵם רָאוּ שֶׁהַזְאֵב כְּבָר הִתְרַגֵל אֲלֵיהֶם וְשֶׁהוּא לֹא מְסֻכָּן, הֵם הִשְׁאִירוּ אוֹתוֹ אִתָם . הֵם גִלוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְאַלֵף אוֹתוֹ וְשֶׁהוּא נֶאֱמָן לָהֶם . הַזְאֵבִים הַמְבֻיָתִים שֶׁהִצְטָרְפוּ לְמִשְׁפָּחָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם הֵגֵנוּ עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי חַיוֹת טוֹרְפוֹת וְעָזְרוּ לָהֶם בַּצַיִד . הֵם הִרְגִישׁוּ שְׁהַמִשְׁפָּחָה שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם הִיא הַמִשְׁפָּחָה שֶׁלָהֶם . הַקֶשֶׁר בֵּין הַזְאֵבִים הַמְבֻיָתִים לְבֵין בְּנֵי הָאָדָם נַעֲשָׂה יוֹתֵר וְיוֹתֵר חָזָק . הַזְאֵבִים הַמְבֻיָתִים הֵם הַכְּלָבִים הַקַדְמוֹנִים . מֵאָז עָבְרוּ כְּבָר בְּעֵרֶךְ עֶשְׂרִים אֶלֶף שָׁנָה ! הַהִתְנַהֲגוּת וְהַגוּף שֶׁל הַכְּלָבִים הָאֵלֶה הִשְׁתַנוּ, וְהַיוֹם יֵשׁ בָּעוֹלָם סוּגִים רַבִּים מְאוֹד שֶׁל כְּלָבִים שֶׁבִּכְלָל לֹא דוֹמִים לִזְאֵבִים . בְּיָמֵינוּ בְּנֵי אָדָם מְגַדְלִים כְּלָבִים כְּחַיוֹת מַחְמָד - חֲבֵרִים שֶׁחַיִים אִתָם בְּיַחַד בְּשִׂמְחָה, בְּאַהֲבָה וּבְאֵמוּן . הַרְבֵּה אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁהַכֶּלֶב הוּא הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁל הָאָדָם . 10
|
|