|
|
עמוד:47
הַהוֹרִים שֶׁל עֵילָם וְלִיָה חָשְׁדוּ שֶׁיֵשׁ עַכְבָּר בַּבַּיִת . אִמָא קָנְתָה מַלְכֹּדֶת שֶׁנִרְאֲתָה כְּמוֹ צַלַחַת קַלְקַר מְרֻבַּעַת . בַּלַיְלָה אַבָּא שָׂם אֶת הַמַלְכֹּדֶת עַל רִצְפַּת הַמִטְבָּח וְהִנִיחַ בָּה חֲתִיכַת גְבִינָה צְהֻבָּה . בַּבֹּקֶר הִתְגַלָה בַּמַלְכֹּדֶת עַכְבָּר קָטָן . מָה יִקְרֶה עַכְשָׁו ? בֹּטֶן הָעַכְבָּר וְהַדֶבֶק הָאַכְזָר מֵאֵת יוּבַל אֶלְבָּשָׁן בְּנֵי הַמִשְׁפָּחָה הִתְקָרְבוּ לַמַלְכֹּדֶת . הָרַגְלַיִם שֶׁל הַעַכְבָּר הָיוּ דְבוּקוֹת לַתַחְתִית . הוּא רָעַד מִפַּחַד . "מָה יִקְרֶה לוֹ ? " שָׁאֲלָה לִיָה . "חַיָבִים לְסַלֵק אוֹתוֹ," אָמַר אַבָּא . "עַכְבָּרִים מְבִיאִים מַחֲלוֹת . " "אֲבָל חֲתוּלִים יִתְפְּסוּ אוֹתוֹ ! " נִבְהַל עֵילָם . לִיָה בָּכְתָה, "הוּא יָמוּת ! " וְעֵילָם הִבִּיט בַּהוֹרִים וְקָרָא "בִּגְלַלְכֶם ! " "שֶׁקֶט," בִּקֵשׁ אַבָּא . "מָה אַתֶם מַצִיעִים לַעֲשׂוֹת ? " לִיָה חָדְלָה לִבְכּוֹת וְאָמְרָה, "אוּלַי נִגְזֹר אֶת הַפַּרְוָה שֶׁנִדְבְּקָה לַקַלְקַר וּנְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ ? " אַבָּא הִבִּיט בַּמַלְכֹּדֶת מִקָרוֹב . "אִי אֶפְשָׁר . הָעַכְבָּר קָטָן מִדַי," הוּא אָמַר . "הַפַּרְוָה שֶׁלוֹ קְצַרְצָרָה . אִם נְנַסֶה לְהַפְרִיד אוֹתוֹ מֵהַמַלְכֹּדֶת הוּא יִפָּצַע . " 47
|
|