|
|
עמוד:22
לִי הִיא כָּתְבָה : "שְׁלוֹמִי, נֶהֱנֵיתִי מְאוֹד מֵהַצִיוּר הַיָפֶה שֶׁלְךָ . יֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה פְּרָטִים, וְיֵשׁ לְךָ חוּשׁ הוּמוֹר . " בָּעֶרֶב הֶרְאֵיתִי לְכֻלָם אֶת הַצִיוּר . סִפַּרְתִי עַל סִיגָל וְקָרָאתִי בְּקוֹל מָה שֶׁהִיא כָּתְבָה לִי . "יֹפִי שֶׁל צִיוּר," אַבָּא אָמַר . "אֲבָל לָמָה צִיַרְתָ אוֹתִי בְּמִשְׁקָפַיִם ? " "וְזֶה לֹא בְּדִיוּק הַבַּיִת שֶׁלָנוּ," אָמַר מִיכָאֵל . "אֲנַחְנוּ גָרִים בְּבִנְיָן, לֹא בְּבַיִת קָטָן עִם חָצֵר . " "אֲנִי רוֹצֶה שֶׁנָגוּר בְּבַיִת כָּזֶה," אָמַרְתִי . אַבָּא וְאִמָא הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה . "שְׁלוֹמִי, לָמָה צִיַרְתָ לִי תִינוֹק בַּבֶּטֶן ? " הִתְפַּלְאָה אִמָא . "כָּכָה סְתָם," אָמַרְתִי . "לַמוֹרָה אַלוֹנָה יֵשׁ תִינוֹק בַּבֶּטֶן . " אַבָּא וְאִמָא הִתְחִילוּ לִצְחֹק, וַאֲנַחְנוּ לֹא הֵבַנוּ לָמָה . אִמָא אָמְרָה : "תִכְנַנְתִי לְהָכִין בְּיוֹם שִׁשִׁי אֲרוּחָה חֲגִיגִית וּלְבַשֵׂר לָכֶם, אֲבָל שְׁלוֹמִי . . . " "שְׁלוֹמִי רוֹאֶה אֶת הַנוֹלָד," אָמַר אַבָּא, וְהֵם שׁוּב צָחֲקוּ . "לֹא רָאִיתִי שׁוּם נוֹלָד," אָמַרְתִי . "הַתִינוֹק שֶׁל אַלוֹנָה עוֹד לֹא נוֹלַד . " שׁוּב הֵם צָחֲקוּ . "לִרְאוֹת אֶת הַנוֹלָד זֶה לִרְאוֹת אֶת הֶעָתִיד," אָמְרָה אִמָא . "כִּי בְּעוֹד חֲצִי שָׁנָה גַם לָנוּ יִהְיֶה תִינוֹק . " וְאָז כֻּלָנוּ הִתְחַבַּקְנוּ וְאָמַרְנוּ שֶׁהַמִשְׁפָּחָה שֶׁלָנוּ תִצְטָרֵךְ לָעֲבֹר לְדִירָה גְדוֹלָה יוֹתֵר . "אוּלַי נִקְנֶה בַּיִת קָטָן עִם חָצֵר," אָמַר אַבָּא, "כְּמוֹ בַּצִיוּר ! " יוֹם אֶחָד אַבָּא חָזַר מֻקְדָם מֵהָעֲבוֹדָה, וְכֻלָנוּ נָסַעְנוּ לִשְׁכוּנָה אַחֶרֶת . חָנִינוּ לְיַד בַּיִת שֶׁל קוֹמָה אַחַת, שֶׁלְיָדוֹ הָיָה בְּרוֹשׁ גָבוֹהַ . אַבָּא אָמַר שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁפֵּץ אֶת הַבַּיִת וּלְהוֹסִיף לוֹ חֶדֶר . אִמָא אָמְרָה שֶׁהַבַּיִת נָעִים וְנֶחְמָד, וְעוֹשֶׂה מַצַב רוּחַ טוֹב . 22
|
|