|
|
עמוד:51
הַזָמִיר עַל פִּי הַנְס כְּרִיסְטְיָאן אַנְדֶרְסֶן חֵלֶק 1 הָאַרְמוֹן שֶׁל מֶלֶךְ סִין הָיָה הַיָפֶה וְהַמְפֹאָר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם . לְיַד הָאַרְמוֹן הָיָה יַעַר, וּבַיַעַר חַי זָמִיר . קוֹלוֹ שֶׁל הַזָמִיר הָיָה נֶהְדָר, וּמִי שֶׁהִקְשִׁיב לְשִׁירָתוֹ לֹא שָׁכַח אוֹתָה מֵעוֹלָם . כְּשֶׁנוֹדַע לַמֶלֶךְ שֶׁבַּגַן שֶׁלוֹ חַי זָמִיר מְיֻחָד כָּזֶה, הוּא הִתְפַּלֵא מְאוֹד . הַמֶלֶךְ קָרָא לַשָׂרִים שֶׁלוֹ וְשָׁאַל : "אַתֶם יְדַעְתֶם שֶׁבַּיַעַר שֶׁלִי חַי זָמִיר נִפְלָא כָּזֶה ? " "מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ זָמִיר . . . " אָמְרוּ הַשָׂרִים . "צְאוּ לַיַעַר וְחַפְּשׂוּ אֶת הַזָמִיר ! " צִוָה הַמֶלֶךְ . "אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהוּא יָבוֹא לָאַרְמוֹן לָשִׁיר בְּפָנַי . " הַשָׂרִים הִתְרוֹצְצוּ בָּאַרְמוֹן וְשָׁאֲלוּ אִם מִישֶׁהוּ שָׁמַע עַל הַזָמִיר שֶׁבַּיַעַר . לְבַסוֹף נִגְשׁוּ אֲלֵיהֶם שְׁתֵי נְעָרוֹת שֶׁעָבְדוּ בָּאַרְמוֹן . נַעֲרַת הַמִטְבָּח לָחֲשָׁה בְּבַיְשָׁנוּת : "אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַזָמִיר . בְּכָל עֶרֶב כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת לְבַקֵר אֶת אִמִי הַחוֹלָה אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ שָׁר בַּיַעַר . " "גַם אֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ ! " הִתְלַהֲבָה נַעֲרַת הַסוּסִים . "שִׁירָתוֹ יָפָה כָּל כָּךְ שֶׁעֵינַי מִתְמַלְאוֹת דְמָעוֹת . " שַׂר הֶחָצֵר הִתְרַגֵשׁ וְקָרָא : "קְחוּ אוֹתָנוּ מִיָד אֶל הַזָמִיר ! " 51
|
|