|
|
עמוד:140
ְ מִלִים לַדֶרֶך 1 . בְּעִבְרִית יֵשׁ הַרְבֵּה בִּטוּיִים עִם הַמִלָה חֲלוֹם ( זֶה בֶּטַח הָיָה מְשַׂמֵחַ אֶת אֲדוֹן חֲלוֹם ! ) . הַשְׁלִימוּ אֶת הַמִשְׁפָּטִים עִם הַבִּטוּיִים, לְפִי הַדֻגְמָה . א . כְּשֶׁמְשַׁעְמֵם לִי בַּשִׁעוּר, אֲנִי מִסְתַכֶּלֶת מִבַּעַד לַחַלוֹן וְחוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ . ב . אֲנַצֵחַ בַּמֵרוֹץ, אֲבָל זֶה קָרָה ! ג . בְּאֶמְצַע הַלַיְלָה הִתְעוֹרַרְתִי בִּצְעָקָה . אֵיזֶה הָיָה לִי ! ד . כְּבָר מְאֻחָר, הִגִיעַ זְמַן לִישֹׁן . לַיְלָה טוֹב וְ ! ה . אַתָה בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁתַצְלִיחַ לְאַלֵף אֶת דַג הַזָהָב שֶׁלְךָ ? ! מָה, בֶּאֱמֶת ? אַחַד הַבִּטוּיִים הַחֲמוּדִים בְּעִבְרִית הוּא חֲלוֹמוֹת בְּאַסְפַּמְיָה . הַמַשְׁמָעוּת שֶׁלוֹ הִיא : מַחְשָׁבוֹת וְתוֹכְנִיוֹת לֹא מְצִיאוּתִיוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגְשִׁים אוֹתָן . בְּעִבְרִית שֶׁל יוֹם - יוֹם נַגִיד, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, "בַּחֲלוֹם הַלַיְלָה" . אֲבָל נַסוּ לְהִתְאַמֵן עַל הַמִלָה אַסְפַּמְיָה - וְאָז תוּכְלוּ לְהַפְתִיעַ חֲבֵרִים אוֹ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה, וּלְהַגִיד לָהֶם, לְדֻגְמָה : נִדְמֶה לָךְ שֶׁאִם תְנוֹפְפִי בַּיָדַיִם בְּלִי הַפְסָקָה תַצְלִיחִי לָעוּף ? חֲלוֹמוֹת בְּאַסְפַּמְיָה ! חִשְׁבוּ עַל דֻגְמָה מִשֶׁלָכֶם עִם הַבִּטוּי הַזֶה . חֲלוֹמוֹת פָּז • לֹא חָלַמְתִי שֶׁ . . . • תַמְשִׁיךְ לַחְלֹם… • חֲלוֹם בַּלָהוֹת •מַחְסָן : חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ 2 . בַּחֲרוּ שְׁנַיִם מֵהַבִּטוּיִים וְהַסְבִּירוּ בַּמִלִים שֶׁלָכֶם מָה הַמַשְׁמָעוּת שֶׁלָהֶם . 140 140
|
|