עמוד:201

שירה בחברת חבריו ללמודים . ביחוד אהב את יצירותיהם של פושקין , בלזק , הוגו , שילר ורסין . נפש העם הרוסי נגלית לפניו לאחר שהשלים את חק למודיו , עבד דוסטויבסקי שנה אחת כמהנדס צבאי . אחר כך הוא התפטר מן הצבא וכתב את ספרו " חלכאים ונדכאים " . כשכתב את הספר סבל מרעב , אך לאחר שהספר הופיע זכה מיד להצלחה . אולם ב - 1849 נפסקה הקרירה הספרותית שלו . הוא האשם בהשתתפות בפעלה מהפכנית נגד השלטון הצארי , נדון למיתה והצב לפני כתת יורים . ברגע האחרון ממש המתק דינו לארבע שנות עבודת פרך בסיביר . שם עמד על טיבם של פשוטי העם הרוסי והתחיל להאמין בעתיד הטוב של רוסיה . בשנים אלה לא הרשה דוסטויבסקי לכתב . רק לקרא בתנ"ך הרשו לו . לאחר מכן הוטל עליו לשרת שש שנים נוספות בחיל מצב ושם חזר אל הכתיבה . את חויותיו כתב ברומן " רשימות מבית המות " . רק בשנת 1859 הוא שב לפטרבורג . המהמר בחייו מאז בלה דוסטויבסקי חלק גדול מזמנו במסעות והתמסר למשחקי המורים . הוא חי בעני רב וסבל מהתקפות קשות של מחלת הנפילה . מחמת חובותיו נאלץ לברח מרוסיה . אף על פי כן כתב כמה רומנים הנמנים עם היצירות הגדולות בספרות העולם . רק לאחר שנשא אשה , בשנת 1867 , ידעה רוחו מעט שלוה . ספרו של דוסטויבסקי , " החטא וענשו " נחשב לאחד הרומנים הגדולים בספרות העולם . עלילת הספר נסבה על סטודנט , רסקולניקוב שמו , הרוצח זקנה מלוה ברבית , שבעיניו היא חסרת ערך לחלוטין . הוא מרגיש עצמו עליון עליה , ופועל על פי חקים שבעיניו הם צודקים יותר מחקי החברה המקבלים . אולם לאחר הרצח הוא מתיסר ביסורי נפש נוראיים , ומקבל על עצמו ענש כדי לכפר על מעשיו . הרומן האחרון שכתב , " האחים קרמזוב " , התיש את כחותיו של דוסטויבסקי . הוא שלב בו את כל ידיעותיו על נפש העם הרוסי ואת כל כשרונו . דוסטויבסקי תאר בספר את קורותיהם של בני קרמזוב - דמיטרי , איון ואלכסי ( אליושה ) - שכל אחד מהם מיצג צד אחד באפיה של רוסיה . זמן קצר לאחר שהשלים דוסטויבסקי את כתיבת הספר מת . עוד מספריו : " לילות לבנים " , " אידיוט " , " קוביוסטוס " , " שדים " , " עול ימים " . השפעתו של דוסטויבסקי על ספרות העולם היתה עצומה . רבות מיצירותיו תרגמו לעברית . בלזק , אונורה דה הוגו , ויקטור פושקין , אלכסנדר שילר , פרידריך דור עיר נמל עתיקה , ששכנה על חוף הים התיכון בתחום ארץ - ישראל . שרידי דור נמצאו מדרום לכרמל , ליד קבוץ נחשולים . ב - 1949 נוסד במקום מושב הנושא את השם העתיק דור . דור החלה למלא תפקיד חשוב בסחר שהתנהל באזור הים התיכון בתחלת המאה ה - 2 ר לפני הספירה . באותה עת התישבה בה אחת מקבוצות " גויי הים " - תשעה עמים שהגיעו לאזור מעבר לים . קבוצה זו פתחה את הנמל של דור והחלה לסחר דרכה עם ערי הנמל השכנות . ברשימת הערים הכנעניות , שלא הורשו על ידי יהושע בן נון ( כלומר , בני ישראל לא גרשו את יושביהן והתישבו במקומם ) , מופיעה גם דור . העיר נכבשה רק בימי דוד המלך ונכללה בנציבות המיחדת שהקים מן הכרמל ועד לנהר הירקון . המלך האשורי , תגלת פלאסר ה - 3 , הפך את אזור דור לפחוה אשורית , שהמשיכה להתקים גם בימי שלטונן של בבל ופרס . בתקופה הפרסית השתלטו עליה בני צידון והפכו אותה לאחת מערי הנמל החשובות בארץ - ישראל . בתקופה ההלניסטית כבש אלכסנדר ינאי את דור . אולם לאחר חרבן הבית השני חיו בה יהודים מעטים בלבד . העיר נחרבה במאה ה - 4 ושבה ונבנתה במאה ה - 7 . הצלבנים הקימו בה מצודה . כפר ערבי ששמו טנטורה הוקם בה בתקופה העות'מאנית . ממצאים בחפירות הארכאולוגיות בחפירות הארכאולוגיות שנעשו בדור התגלו ממצאים מתקופות שונות בעברה הממשך : מקדש מהתקופה ההלניסטית , תאטרון רומי , כנסיה ביזנטית גדולה ובה רצפת פסיפס , מצודה צלבנית , חומת עיר ומסגד . אלכסנדר ינאי ארץ - ישראל - היסטוריה הלניזם יון העתיקה כנען ממלכת ירושלים הצלבנית עות'מאנים פרס ומדי צידון תקופת הברונזה נפשות סבוכות ופראיות מופיעות לרוב ביצירותיו של הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי . באיור מספרו האחרון " האחים קרמזוב " . העוסק בשאלות האמונה הנוצרית , נראים האחים השונים במזגם , המייצגים את פניה השונים של רוסיה , בעת ויכוח סוער .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר