|
|
עמוד:158
גישת הפיתוח של עידוד אגלומרציות באזורי הגלעין בפרק על הגלובליזציה הוצגו הכלכלן פול קרוגמן ותאוריית הסחר החדשה . ( NTT ) הנה תאוריה נוספת שפיתח פול קרוגמן , המכונה " הגאוגרפיה הכלכלית החדשה" : ( New Economic Geography NEG - ) לפי גישתו של קרוגמן , בתנאים של שוק חופשי אי אפשר לעצור את התהליך שבו הצמיחה הולכת ומתכנסת באגלומרציות , וכל ניסיון שכזה פוגע בתהליך הצמיחה של המדינה כולה . יצירתן של אגלומרציות נובעת מן היתרונות הכלכליים הטמונים בהן , ואין זה מקרה שהתופעה חוזרת במקומות שונים בעולם - ברמה הגלובלית , ברמה הלאומית וברמה המקומית . על פי " הגאוגרפיה הכלכלית החדשה , " לתהליך יצירת האגלומרציות יש השפעות חיוביות בטווח הארוך : הצמיחה המתרכזת באגלומרציות תחלחל עם הזמן לאזורי השוליים ותביא לעלייה ברמת החיים של כלל תושבי המדינה ; וככל שהגלעין חזק יותר - כך יהיה החלחול אל השוליים מהיר יותר . הדרך לפיתוח כולל עוברת אם כן דרך אי-השוויון המרחבי , אבל הפערים הם זמניים ועתידים להצטמצם . הדרך הנכונה להתערב בתהליך היווצרותם של אזורי גלעין היא לרתום אותם לטובת תהליכי הפיתוח . הבנק העולמי אימץ את גישתו של קרוגמן והוא מציע לפעול לצורך כך בשלושה מישורים שונים , המכונים "שלושת ה : " D- - D ensity עידוד הצפיפות באזורי הגלעין . - D istance " צמצום" המרחק בין הגלעין לשוליים , על מנת להגביר את הקצב שבו הצמיחה המתרחשת בגלעין תחלחל אל השוליים . לצורך כך יש לפתח את תשתיות התחבורה והתקשורת המאפשרות את המעבר . - D ivisions מניעת חסמים מוסדיים המחלקים את המרחב ומפריעים לזרימה חופשית של אנשים , הון ומידע ( כגון מכסים , מיסוי וחוקים מגבילי הגירה ;( וכן מתן תמריצים לטיפול בבעיות מקומיות הנוצרות באזורי השוליים בתקופת המעבר . הבנק העולמי משנה גישה עד ראשית שנות ה2000- היה הבנק העולמי שותף לדעה הרווחת , שאזורי הגלעין העירוניים - ההולכים ומתפתחים בכל מדינות העולם , אך בעיקר במדינות הפחות מפותחות - הם תופעה שלילית . על פי תפיסה זו , הריכוזים העירוניים מרוקנים את המשאבים הלאומיים ( כוח אדם וחומרי גלם ) מן האזורים הכפריים , מנציחים את העוני באזורים אלו ומעכבים את תהליכי הפיתוח . עיקר הביקורת הופנתה לערי הענק הצומחות בעולם בקצב מטאורי , ורובן נמצאות במדינות הפחות מפותחות . התקווה הייתה כי עם הזמן גורמים מגבילים - כמו זיהום , פקקי תנועה ואבטלה - יעצרו את התפתחותן . אלא שלמרות המאמצים והמשאבים שהושקעו בפיתוח אזורי השוליים ובעצירת גידולן של הערים - התברר כי הערים ממשיכות לצמוח , ואזורי הכפר ממשיכים להיחלש ולהתרוקן . דוחות הבנק העולמי מדגימים את כישלון הגישה הקלסית לצמצום הפערים - בפעולות הרבות שנקטה ברית המועצות ( לשעבר ) על מנת לצמצם את אי-השוויון בין אזורי המדינה , וזאת מתוך תפיסת עולם קומוניסטית , שראתה בשוויון ערך עליון . בריה"מ השקיעה משאבי עתק בהעברת מרכזי התעשייה הגדולים של המדינה לאזורי המזרח הלא-מפותחים . תהליכים אלו ארכו עשרות שנים : הם החלו בשנת 1925 והסתיימו בשנת , 1989 עם סיום השלטון הקומוניסטי . אמנם חלקם היחסי של אזורי הליבה בכלכלה הלאומית ירד בתקופה זו מ 65 % - ל , 32 % - בעוד חלקם היחסי של אזורי השוליים במזרח המדינה עלה מ 4 % - ל - 28 % - אבל התברר שתהליכים אלו היו אחת הסיבות המרכזיות לקריסתה של בריה"מ ולתהליכים האטיים של התאוששות המדינות העצמאיות שנולדו בעקבות התפרקותה . כתוצאה מכל אלו הדוח השנתי שפרסם הבנק העולמי בשנת 2009 משקף שינוי מהותי בגישה . בשנה זו אימץ הבנק את עקרונות הגאוגרפיה הכלכלית החדשה , שהמסר העיקרי העולה מהם הוא כי האגלומרציות העירוניות הן מנוע לצמיחה . קובעי המדיניות מטעם הבנק מכריזים כי האגלומרציות תורמות ליצירת אי-שוויון בטווח הקצר , אך יסייעו להעלאת רמת החיים של כלל תושבי המדינה בטווח הארוך . לשינוי מעין זה בתפיסת הפיתוח של הבנק העולמי - השלכות מרחיקות לכת על הקצאת המשאבים הגדולים העומדים לרשותו , ויש לשער כי בשנים הקרובות נראה הפניה של משאבים רבים יותר לאזורים עירוניים , ולתשתיות תחבורה ותקשורת המקשרות את אזורי הגלעין לשוליים .
|
|