|
|
עמוד:227
שלוש הטבעות הבאות מייצגות אזורי מגורים , וככל שמתרחקים לטבעת חיצונית יותר - רמת הדיור עולה , ותושבים שמצבם הכלכלי משתפר נוטים לעבור אליה : בטבעת הראשונה משתי טבעות אלו נמצאים אזורי מגורים ברמה נמוכה של " עובדי הצווארון הכחול" - פועלים ועובדי כפיים הגרים בבתי קומות . בטבעת השנייה מתגוררים בני המעמד הבינוני . הדירות חדשות יותר , תנאי הדיור טובים יותר , ולצד בתי המגורים פועלים מרכזי קניות ומרכזי שירותים שכונתיים קטנים . בטבעת החיצונית מצויים מגורים ברמה גבוהה : שכונות יוקרה צפופות או שכונות פרווריות של בתים צמודי קרקע , הנמצאות בדרך כלל במרחק של כחצי שעה נסיעה מאזור המע"ר . הדגם המעגלי מבוסס על כמה הנחות : מגזרי התעשייה והמסחר הם הבסיס הכלכלי של העיר ; העיר נמצאת בהתרחבות מתמדת ; התנועה ממקום למקום קלה , זולה ומהירה ; מרכז העיר הוא מרכז התעסוקה , והמרחב שלו מוגבל , לכן התחרות עליו גדולה ביותר ; למבנה הטופוגרפי של האזורים השונים אין השפעה על מבנה העיר ; אין בעיר ריכוזים של תעשייה כבדה . הדגם של בורגס התאים לערים בארה"ב בראשית המאה ה . 20- הוא מתייחס אל העיר כאל יחידה נפרדת מן המרחב הסובב אותה , המופעלת על ידי כוחות השוק בלבד . בורגס מתעלם מכוחות חיצוניים המשפיעים על תושבי העיר ושותפים לעיצובה . במציאות , המדינה ורשויות העיר למשל מעורבות בקביעת מקום המגורים של קבוצות מסוימות , לעתים שלא לפי ההיגיון של השוק החופשי . הדגם הגזרתי דגם זה הוצע על ידי הויט ( Hoyt ) ב , 1939- לאחר שבחן ערים אמריקניות רבות והיה עד לשינויים שהתרחשו באותה תקופה במבנה העיר . לפי הדגם הגזרתי , העיר גדלה ומתרחבת בגזרות , מן המרכז כלפי חוץ . הויט הדגיש את התפתחות התחבורה בעיר המודרנית כגורם מכריע בעיצובה , והבחין כי אזורים שונים בעיר מושכים אליהם פעילויות מסוג מסוים . לדוגמה : אזורי תעשייה מתפתחים לאורך צירי תחבורה ראשיים , ומגורים ברמה גבוהה ממוקמים באזורים שיש להם יתרונות טבעיים , דוגמת נהר או פארק . מקום שיש בו שימוש קרקע מסוים מושך אל סביבתו שימושי קרקע דומים , וכך במקום שבו התפתח אזור תעשייה - הוא יגדל ויתרחב כלפי חוץ . דגם ההתרחבות כלפי חוץ נובע מכך שהשימושים השונים מתפשטים במרחב לאורך צירי התחבורה הראשיים , שבתקופתו של הויט היו מסילות הברזל , וכיום נוספו אליהם הכבישים הראשיים . בדרך זו נוצרות גזרות ארוכות , שלכל אחת תפקוד אחר . הגזרות האלה משבשות במידה רבה את הדגם הטבעתי של בורגס . גם הדגם הגזרתי מאפיין בעיקר ערים אמריקניות , שהתנועה בהן מבוססת על כלי רכב פרטיים וכבישים ראשיים . כזו היא לדוגמה העיר לוס אנג'לס . הדגם הרב-מוקדי החוקרים הריס ואולמן הציעו ב1945- דגם גמיש יותר , המביא בחשבון הקשרים תרבותיים , חברתיים , כלכליים ופיזיים בעיר - ולכן הוא קרוב יותר למציאות . לטענתם , אין בעיר מוקד משיכה אחד בלבד . בכל עיר יש מוקדים ומרכזים רבים , כגון נמל , אוניברסיטה , פארק , שדה תעופה ועוד . סביב כל מוקד מתפתחת פעילות שונה , וכך נוצרים אזורים של שימושי קרקע שונים . לדוגמה : בקרבת אזורי מסחר , תעשייה ומגורים יתפתחו מרכזי עסקים משניים , סביב האוניברסיטה יתפתחו מעונות סטודנטים ומגוון שירותים שאותם צורכת אוכלוסייה זו , ואילו בקרבת נמל התעופה ייבנו מלונות ומחסנים . בדגם הזה שימושי הקרקע המפריעים זה לזה - כמו תעשייה ומגורים ברמה גבוהה - ימוקמו במרחק זה מזה . הדגם הרב-מוקדי הוא ביטוי להתפשטות העיר במרחב ולתהליכי הביזור הנובעים מתהליך הפירוור . הדגם הגזרתי הדגם הרב-מוקדי מקרא הדגמים הדגם המעגלי
|
|